אין לנו על מי להישען

פחות מחודשיים לבחירות בארה"ב, שיתקיימו ב־5 בנובמבר. זה יקרה בלי קשר למה שמתרחש בישראל, ולעובדה שבעוד פחות מחודש נציין בעצב ובזעם שנה למחדל אוקטובר 2023.

קשה להפריז בהשפעה של הבחירות שם על מה שיקרה כאן. אבל כמו רוב הנושאים - גם בנושא זה חלוקות הדעות בישראל. לפי סקרים שונים, הצד הימני מעדיף את דונלד טראמפ כנשיא והשמאלי מעדיף את יריבתו הדמוקרטית, קמלה האריס. הימנים חושבים שדונלד יתייצב לצידנו ומייד ישמיד את חמאס, את חיזבאללה ואת איראן - ושקמלה תמשיך את המדיניות הדמוקרטית של התמיכה בישראל, אך גם תפזול לכיוון הפלשתיני, ולא תאפשר לישראל את חופש הפעולה שאפשר קודמה בתפקיד, ג'ו ביידן.

על פי סקר שקיים המכון למדיניות העם היהודי, התמיכה בהאריס עלתה בקרב יהודים מ־75% ל־82% זאת בשל מיצובה כתומכת ישראל.

כדאי להביט בסקר שקיים בסוף אוגוסט המכון למדיניות העם היהודי, בראשות פרופ' ידידיה שטרן. השתתפו בו 511 יהודים אמריקנים, גם ליברלים וגם שמרנים. מהנתונים עולה כי בין השאר בזכות מיצובה כפרו־ישראלית, התמיכה בהאריס עלתה מ־75% ל־82%. בקרב יהודים ליברלים נרשמה גם עלייה בוודאות ההצבעה עבורה, מ־86% ל־92%. בסקר נרשמה גם עלייה בת 8% בוודאות ההצבעה לטראמפ בקרב יהודים שמרנים - מ־71% ל־79%.

מבלי להיכנס לשאלה מי מהשניים יותר טוב לישראל, מה שחשוב כעת לישראל זו פעולה נחרצת של הנשיא המכהן ביידן, שימשיך לכהן גם שלושה חודשים לאחר הבחירות. משמע, יש לו כעת חמישה חודשים שבהם הוא משוחרר מלחצים, בעיקר בתקופה שבין תום הבחירות ועד להשבעת הנשיא החדש. המון כוח וחופש פעולה לעשות "מה בראש שלו". אם עד הבחירות הוא ינסה לא להפריע להאריס יותר מדי - הרי אם היא תיבחר, הוא יהיה חופשי לגמרי לבצע כל תוכנית, אפילו בלי להתחשב בדעתה.

על אחת כמה וכמה אם טראמפ ייבחר. כאמור, בחודשיים וחצי שיעברו עד שטראמפ יושבע יהיו לנשיא ביידן את כל הסמכויות. אם ירצה, הוא יוכל לכפות עסקה על הצדדים; להביא הסכם הגנה כזה שיפורר את כל האיומים שמפריחה הממשלה הנוכחית, שלפיהם אין ברירה אלא להישאר בפילדלפי, למרות הסכנה לחיי החטופים. הנשיא ביידן יכול להחזיר לשולחן את הנורמליזציה עם סעודיה, גולת הכותרת של ההסכמים, כתנאי לעסקה להפסקת הלחימה, להחזרת החטופים ולנסיגת ישראל מרצועת עזה. מאחר שישראל נסמכת על שולחנה של ארה"ב, שרק לאחרונה אישרה מענק של 14 מיליארד דולר, היא גם יכולים לכפות עלינו דברים. בעל המאה, כך אומרים אצלנו, הוא גם בעל הדעה.

אני מעריכה שלנוכח הגירעון הצפוי בתקציב 2025, הגדלת נטל המס באצעות העלאת המע"מ ל־18% בינואר, והאיום בהקפאת הקצבאות השונות - לא נשמע את האמירות ההזויות מהעבר, שלפיהן אנחנו יכולים להסתדר לבד, ולא צריכים את הסיוע הכספי האמריקני.

אני מעריכה שלנוכח הגירעון הצפוי בתקציב 2025, הגדלת נטל המס באצעות העלאת המע"מ ל־18% בינואר, והאיום בהקפאת הקצבאות השונות - לא נשמע את האמירות ההזויות מהעבר, שלפיהן אנחנו יכולים להסתדר לבד, ולא צריכים את הסיוע הכספי האמריקני.

הזמן הולך ואוזל. נקווה שהחטופים יחזרו עוד קודם, ושאולי כמתנה לשנה החדשה לא יצטרכו לחכות עוד חודשים רבים עד שביידן יפעל. כי אין לנו על מי להישען, אלא על האמריקנים. ההנהגה הנוכחית שלנו לא נותנת את התחושה שאנחנו והחטופים יכולים לסמוך עליה.