היא לטקס תיכון

השאלה היא לא אם לעשות טקס לציון שנה לטבח שמחת תורה.השאלה היא איך.

בני אדם זקוקים לטקסים. בכל תרבות ובכל דת מציינים את הזמן החולף ואירועים משמעותיים. ככה זה. ובמקרה הזה לא מדובר בטקס אחד אלא בטקסים רבים. אינסוף כמעט. הם יתחילו כבר מהשבוע הבא, כשיסתיימו 11 החודשים ההלכתיים של שנת האבל ויהיו משפחות שיציינו זאת באירועים. יהיו תפילות ימים נוראים שיהיו התמודדות קשה לקהילות כ"מי במים ומי באש, מי בחניקה ומי בסקילה" או "ונתנה תוקף" - אלו יהיו בלתי אפשריות לשמיעה. והתפילות כולן, והזיכרון של השנה שעברה. זה ממש לא רק טקס אחד.

הממשלה שאחראית לטבח גם אחראית לציון יום השנה. זה קשה. אבל המסקנה לא צריכה להיות לא לעשות טקס ממלכתי - אלא לעשות אותו בשיתוף ובענווה גדולה. עיקרו צריך להיות הרכנת ראש

מה שלא יעשו השנה - הוא זמני. בהלכה היהודית יש מושג של "אונן" - הזמן שלפני ההלוויה. זו עדיין לא אבלות. זה בין לבין. ובאמת בזמן הזה אדם פטור ממצוות, מתפילה ומתפילין. כי זה בין לבין ולימבו ושום מקום. כל עוד החטופים שם, אנחנו, כקולקטיב, עוד אפילו לא יכולים להתאבל. במובן הזה, אין דרך לעשות "טקס" כל עוד החטופים לא שבו, האירוע פתוח. מה שיעשו יהיה זמני. רק להשנה. בשנה הבאה יצטרכו לחשוב מחדש.

יהיו בוודאי טקסים משפחתיים ויישוביים. ולמרות זאת, הכרחי שיהיה משהו ממלכתי. כי בסוף המטרה של הטבח היתה לפגוע בנו כמדינה. לפגוע בזכות וביכולת הקיום של המדינה. אנשים לא נטבחו כי הם הם, אלא כי הם חלק ממדינת ישראל. ולכן מדינת ישראל צריכה לציין את מה שאירע. אבל את המשהו הממלכתי צריך לעשות באופן הכי שיתופי ואזרחי שאפשר. ועדה שתורכב מנציגי הקיבוצים והיישובים שנפגעו, מניצולי הנובה וממשפחות הנופלים. הכי מלמטה למעלה. אסור שזה יהיה טקס שיונחת על ידי הממשלה. אסור טקס סטרילי שמפחד מהציבור. ממש אסור שזה יהיה טקס של תומכי הממשלה בלבד. אסור להפוך זאת לעוד סיבוב נורא של מדון, קיטוב ושיסוע. אין לנו מושג מה צופן העתיד, אנחנו זקוקים נואשות ללכידות חברתית וערבות הדדית. טקס שייעשה באופן משתף וייתן את ההובלה בעיצוב שלו לנפגעים, יוכל לחבר. טקס מונחה וסטרילי רק יפורר.

האם לעשות את הטקס בתאריך העברי או הלועזי? זו דילמה לא פשוטה.

רוב הציבור מתייחס ל־7 באוקטובר כתאריך המשמעותי. מצד שני, מדינת ישראל מציינת תאריכים עבריים. אבל הענין הוא לא רק הממלכתיות. אי אפשר להתעלם מהסמליות ומהמשמעות של ההתרחשות דווקא בשמחת תורה. עבורי, כאישה מאמינה, להתעלם מהתאריך העברי זה לאטום אוזניים בכוח למה שנאמר לנו מלמעלה. כשיום שמחת תורה הופך לתשעה באב, אי אפשר לדבר רק על אוקטובר.

במדינות דמוקרטיות מקובל שמשבר קשב מוביל לחזרה של ההנהגה הפוליטית לעם לקבל את אמונו. זה עוד לא קרה בישראל, ולפיכך הממשלה שאחראית לטבח גם אחראית לציון יום השנה. זה קשה. אבל המסקנה לא צריכה להיות לא לעשות טקס ממלכתי, אלא לעשות אותו בשיתוף ובענווה גדולה. עיקרו של הטקס צריך להיות הרכנת ראש. קבלת אחריות. והרבה צניעות, וגם לדעת ולקבל שמה שלא יהיה, יהיה קשה מנשוא.