לו הקשבנו לעולם - נועה לא היתה פה

העולם מנסה בכל דרך לכבול לנו את הידיים ואת הרגליים ולהביא לסיום המלחמה • לקח חודשים בודדים לשכוח שהותקפנו, נשדדנו, נאנסנו ונכבשנו בידי ארגון טרור מתועב

נועה ארגמני בבית החולים, צילום: זיו קורן

היה רגע אחד שבו לב האומה פעם באותו קצב. קצב של לב אחד. כמו אש בשדה קוצים בשיא הקיץ התפשטה השמועה שחולצו חטופים חיים, ובהם נועה ארגמני. סמל בזכות עצמה, ולא מהסיבות הנכונות. אנשים פרצו בבכי של אושר. הערבות ההדדית זקפה את קומתה, והאתוס שלפיו לא משאירים אף אחד מאחור התקיים בשבת ב־11:00 בבוקר, כשניתן האות ליציאה למבצע.

מאז ומתמיד ידענו שבישראל מוכנים להקריב הרבה כדי להחזיר שבויים. הכתם שלא ניתן למחותו - שלא החזירו את הנווט רון ארד ושלא יודעים דבר על מקום הימצאו - משמש זרז למצוא דרך לא לחסוך במשאבים כדי שתרחיש כזה לא יישנה.

בכך אנחנו שונים משאר העולם החופשי והמערבי, ובראשו האמריקנים, שלא נושאים ונותנים עם טרוריסטים. כאן גם מתחדד הבדל נוסף בינינו לבינם: בעוד אנחנו מנסים למצוא כל דרך לשחרר את החטופים, ולא חוסכים - כולל בחיי בחורינו האמיצים, שמאות מהם נהרגו מאז 7 באוקטובר בלחימה בעזה - העולם דוחק בנו לסיים את המלחמה. ולא רק זאת - האו"ם הכניס את ישראל לרשימה השחורה של מדינות שגורמות להרג ילדים.

העולם מנסה בכל דרך לכבול לנו את הידיים ואת הרגליים ולהביא לסיום המלחמה. לו ישראל היתה נכנעת לדרישה, ארבעת החטופים לא היו חוזרים ונועה לא היתה מחבקת את אמה החולה. לעולם לקח חודשים בודדים לשכוח שהותקפנו, נשדדנו, נאנסנו ונכבשנו בידי ארגון טרור מתועב ורצחני. הפכו דף ויצאו נגדנו. התייחסו רק להרס ולמותם של חפים מפשע באזורי הלחימה. שכחו שיצאנו למלחמה צודקת. האם זה הדנ"א הישראלי? האם חרטנו על דגלנו הרג ילדים ונשים כפי שעשה ארגון הטרור שבו אנו נלחמים? מובן שהתשובה שלילית.

למרות הפגיעה בבלתי מעורבים, צה"ל יכול להתגאות בהיותו צבא מוסרי. כמו כן, הדמוקרטיה הישראלית תוססת ומעורבת. אין צנזורה על מחשבות ועל דעות. לעומתנו, אתמול התברר שמי שבביתו נכלאה נועה ארגמני, עבדאללה אל־ג'מאל, עבד כעיתונאי וכצלם ב"אל־ג'זירה" וב"כרוניקל" הפלשתיני. הוא ואביו הרופא נהרגו במהלך מבצע החילוץ, לאחר שניסו להפריע ללוחמים.

הנסיך הירוק, בנו של מייסד חמאס, אמר לאחרונה שלאש"ף לקח 40 שנה להבין שלא ניתן לחסל אותנו. חמאס, כך אמר, נוסד לפני 35 שנים, ואחרי 7 באוקטובר גם הם יבינו זאת. ואולי אז תשקוט הארץ ויגור זאב עם כבש

איפה התברברנו בדרך? הם ואנחנו בני אברהם. גם אנחנו וגם הפלשתינים מקבלים ונפרדים מהבאים בצל קורתם בשלום־סלאם. לאורך הדרך נשלפו החרבות. היד שלנו הושטה לשלום ולא פגשה יד אחות. המחיר בשני הצדדים, הן בחיי אדם והן בכל מה שנגזר מזה, מרמת החיים ועד לרמת החינוך, הוא בלתי נסבל.

שלשום הוכח להם ולעולם שאנחנו לא מוותרים. זו בהחלט מכה ניצחת לחמאס, מורלית וצבאית. ברגע שראשי הארגון יבינו שלא ניתן לחסל אותנו - ניתן יהיה לדבר איתם. הנסיך הירוק, בנו של מייסד חמאס, אמר לאחרונה שלאש"ף לקח 40 שנה להבין שלא ניתן לחסל אותנו. חמאס, כך אמר, נוסד לפני 35 שנים, ואחרי 7 באוקטובר גם הם יבינו זאת. ואולי אז תשקוט הארץ ויגור זאב עם כבש. וכפי שנהג לומר ראש המוסד מאיר דגן ז"ל - "גם במקרה הזה, אני עדיין מעדיף להיות הזאב".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר