מלחמת ירושלים

לפני שנים נקבע במקום עבודה מסוים יום גיבוש בסביבות ירושלים, והיה צורך לנסוע דרך לטרון על כביש 1 כדי לאסוף מישהי.

כך אחד מהעובדים, שהתנדב לאסוף בדרך את העובדת המאחרת, שמע לראשונה בחייו על לטרון. הסברתי לו שקשה מאוד לטעות, מדובר בחיבור היחיד בין כביש 1 לכביש 3, וכבר מרחוק ניתן לזהות את בניין משטרת לטרון, שבכל ימות השנה מתנוסס עליו דגל.

חוסר מוחלט של היכרות עם הדרך לירושלים הביא לכך שהוא לא הצליח לזהות את המקום, ועבר אותו.

לפני כמה שנים שמעתי ממפקד כיתה בצנחנים שאחד מחייליו אמר לו כמה הוא מתרגש מטקס ההשבעה בכותל. לא רק מטקס ההשבעה, אלא מכך שהוא בפעם הראשונה נמצא בכותל.

לא שאלתי כמה חיילים כאלה יש בפלוגה ובכל הגדוד, אבל יש להניח שהוא לא היחיד ושלא מדובר בחיילים ספורים.

את מקורות יחס הריחוק והאדישות לירושלים ניתן למצוא, בין היתר, באחת מהשאלות המפורסמות שנשאלו ביוני 1967 ושהפכו להרבה יותר מאנקדוטה היסטורית. שאלתו הבוטה והמזלזלת של משה דיין "מי צריך את כל הוותיקן הזה?", בהתייחסו להר הבית ולעיר העתיקה, לא שיקפה רק עמדה מסוימת - היא הפכה למעצבת המדיניות והיחס הכללי לירושלים בקרב חלקים משמעותיים באוכלוסייה היהודית.

התופעה הזאת לא קיימת בקרב אויבינו. הלוחמים שעברו דרך אלפי בתים ברצועת עזה סיפרו לנו, בין היתר, על מרכזיותה של אל־אקצא בתודעה הדתית של האוכלוסייה. הציורים, התמונות, חומרי הלימוד, הכל היה ספוג בכך. היה זה רק ביטוי נוסף לבחירה של חמאס לכנות את המתקפה הברברית הסדיסטית שלו "טופאן אל־אקצא" - מבול אל־אקצא.

היחס לירושלים חייב לעבור שינוי עמוק ויסודי באוכלוסייה היהודית.

יש לדחוק ולשלול את תפיסתו של משה דיין, ובמקומה לחזור לתפיסתו של דוד בן־גוריון. "וראוי הדבר", אמר בן־גוריון לוועד הפועל הציוני באפריל 1948, עוד לפני הכרזת העצמאות, "שתהיה הנהלה מיוחדת לירושלים, סוכנות מיוחדת לירושלים, קרנות מיוחדות לירושלים, ועד לאומי מיוחד לירושלים, מפלגה מיוחדת - מפלגת ירושלים, מפלגה של 'משוגעים' לעניין ירושלים".

ראוי להתחיל בסיורי חובה בירושלים, שיהיו חלק מלימודי חובה על ירושלים במערכת החינוך.

שאף צנחן לא יגיע בפעם הראשונה לכותל רק בטקס ההשבעה שלו, ושאף אזרח לא יגיע למצב שאין לו מושג לגבי לטרון ונקודות ציון מרכזיות אחרות בדרך לירושלים.

ועד שתאושר תוכנית הלימודים החדשה, אפשר להפוך לטקסט חובה את המשך דבריו של בן־גוריון: "למותר להסביר בוועד הפועל הציוני מהו ערכה של ירושלים בהיסטוריה של העם היהודי ושל הארץ ושל העולם...ערכה של ירושלים לא ניתן להימדד ולהישקל ולהיספר. כי אם יש לארץ נשמה - הרי ירושלים היא נשמתה של ארץ ישראל...השבועה ההיא על נהרות בבל מחייבת היום כבימים ההם. אחרת לא נהיה ראויים לשם עם ישראל".

פרופ' אשר כהן הוא מומחה למדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן, ממובילי תנועת "נקראים לדגל"