בהתחלה היו מאושרים | צילום: gettyimages

אישה חייבת לגלות לבעלה את זהות האב

בית משפט בישראל חייב להילחם במניפולציה, לא משנה אם היא באה מצד בת הזוג או בן הזוג • אין הדבר קשור במגדר - זוהי מהות הזוגיות

ביהמ"ש העליון הכריע שאישה שבמשך שנים הונתה את בעלה לחשוב שהוא אביו של בנם המשותף, הונאה שבגינה השניים נפרדו והוא תבע אותה, לא צריכה לפצות אותו על שנות ההונאה. מכאן ניתן להבין כי בית המשפט מתיר למעשה לא לספר את האמת בנוגע לסוגיה כה רגישה.

אישה חייבת לספר לבעלה אם הילד שלה אינו שלו. היא חייבת לעשות זאת כי זו האמת, וחובה לחיות לפי האמת; היא חייבת לספר כי ברית הנישואים כוללת בתוכה ישירות והגינות, ולא הסתרה והחבאה; היא חייבת לספר כי ההולדה אינה נספחת לנישואים, כי אם חלק בלתי נפרד מהם; היא חייבת לספר, כי מבחינתו מדובר באחת מסוגיות היסוד העמוקות ביותר של הקיום - ההורות - והחיים בטעות ובזיוף הם קשים מנשוא; היא חייבת לספר כי יש לכך גם משמעויות בריאותיות וגנטיות, ועוד.

סוגיה בפני עצמה היא שאלת ההתערבות של בית המשפט, והפיכת ההסתרה לעילת תביעה ממונית. כאן יכולות להיות עמדות שונות, ויש היגיון בשתיהן. יש היגיון בכך שכל עוד אין לעמדה מוסרית ואתית גיבוי בשפת הפיצוי הממוני או ענישה פלילית - מדובר במס שפתיים ובעמדה שאין לה משמעות של ממש

מוזר הדבר שבכלל צריך לנמק טענה כזו. ברירת המחדל של הקיום היא האמת, והטיעונים, אם קיימים, צריכים לבוא מבלי לסטות ממנה.

בית משפט בישראל חייב להקרין את החשיבות העליונה של חיים לפי האמת ולפי היושר, ולהילחם בהטעיה, בהסתרה ובמניפולציה. אין זה משנה אם היא באה מצידה של בת הזוג או מצידו של בן הזוג, ואין הדבר קשור במגדר - אלא זוהי מהות הזוגיות. ואכן, בתיק המסוים הזה היתה גם פגיעה מצידו של הבעל, והדבר אך מחריף את המציאות המקולקלת.

סוגיה בפני עצמה היא שאלת ההתערבות של בית המשפט, והפיכת ההסתרה לעילת תביעה ממונית. כאן יכולות להיות עמדות שונות, ויש היגיון בשתיהן. יש היגיון בכך שכל עוד אין לעמדה מוסרית ואתית גיבוי בשפת הפיצוי הממוני או ענישה פלילית - מדובר במס שפתיים ובעמדה שאין לה משמעות של ממש. יש היגיון גם בעמדה השנייה - לא בית המשפט הוא המקום לכונן יחסים ראויים בין בני זוג, ולא פיצוי כספי מיועד להתוות דרך מוסרית. זו דילמה כללית הנוגעת למקום המשפט.

מטבעי, אני חסיד גדול של צמצום מקומו של בית המשפט. בעבר כתבתי מאמר בכתב העת "רפואה ומשפט", תחת כותרת המביעה היטב את העמדה: "בית המשפט בדילמה האתית - פיל בחנות חרסינה". משפחה היא "חנות חרסינה" שאינה יותר קטנה מדילמה אתית, ועל כן לא יהיה נכון להכניס לשם פיל.

מוטל על הציבור לקרוא נכון את הפסיקה: להסכים עם הלגיטימיות של הגישה הטוענת לאי־הכנסת בית המשפט לתוך המשפחה, ועם כך ששפת הפיצוי הכספי אינה הדרך שבה מכוננים אמון בין בני זוג, אך להתנגד לדרך שבה פסיקת העליון מוצגת. אין זה נכון שאיש או אישה רשאים להסתיר מבני זוגם נושאים יסודיים ומהותיים בחיים המשותפים. יסוד הזוגיות הוא האמון הבסיסי, וברית שהם כורתים ביניהם. בשפה היהודית ברית זו מעוטרת במילה "קידושין", לאמור: יש בה קדושה עמוקה, שלא יכולה להתקיים במקום של שקר, עיוות ופגיעה בציפור הנפש. מהותו של מסע החיים הזוגי היא שותפות אמת עמוקה, שנוצרת רק כשהיא מבוססת על אמת, יושר וכנות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו