"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אישה חייבת לגלות לבעלה את זהות האב

בית משפט בישראל חייב להילחם במניפולציה, לא משנה אם היא באה מצד בת הזוג או בן הזוג • אין הדבר קשור במגדר - זוהי מהות הזוגיות

,עודכן
0השמעה
בהתחלה היו מאושרים, צילום: gettyimages

ביהמ"ש העליוןהכריע שאישה שבמשך שנים הונתה את בעלה לחשוב שהוא אביו של בנם המשותף, הונאה שבגינה השניים נפרדו והוא תבע אותה, לא צריכה לפצות אותו על שנות ההונאה. מכאן ניתן להבין כי בית המשפט מתיר למעשה לא לספר את האמת בנוגע לסוגיה כה רגישה.

אישה חייבת לספר לבעלה אם הילד שלה אינו שלו. היא חייבת לעשות זאת כי זו האמת, וחובה לחיות לפי האמת; היא חייבת לספר כי ברית הנישואים כוללת בתוכה ישירות והגינות, ולא הסתרה והחבאה; היא חייבת לספר כי ההולדה אינה נספחת לנישואים, כי אם חלק בלתי נפרד מהם; היא חייבת לספר, כי מבחינתו מדובר באחת מסוגיות היסוד העמוקות ביותר של הקיום - ההורות - והחיים בטעות ובזיוף הם קשים מנשוא; היא חייבת לספר כי יש לכך גם משמעויות בריאותיות וגנטיות, ועוד.

סוגיה בפני עצמה היא שאלת ההתערבות של בית המשפט, והפיכת ההסתרה לעילת תביעה ממונית. כאן יכולות להיות עמדות שונות, ויש היגיון בשתיהן. יש היגיון בכך שכל עוד אין לעמדה מוסרית ואתית גיבוי בשפת הפיצוי הממוני או ענישה פלילית - מדובר במס שפתיים ובעמדה שאין לה משמעות של ממש

מוזר הדבר שבכלל צריך לנמק טענה כזו. ברירת המחדל של הקיום היא האמת, והטיעונים, אם קיימים, צריכים לבוא מבלי לסטות ממנה.

בית משפט בישראל חייב להקרין את החשיבות העליונה של חיים לפי האמת ולפי היושר, ולהילחם בהטעיה, בהסתרה ובמניפולציה. אין זה משנה אם היא באה מצידה של בת הזוג או מצידו של בן הזוג, ואין הדבר קשור במגדר - אלא זוהי מהות הזוגיות. ואכן, בתיק המסוים הזה היתה גם פגיעה מצידו של הבעל, והדבר אך מחריף את המציאות המקולקלת.

סוגיה בפני עצמה היא שאלת ההתערבות של בית המשפט, והפיכת ההסתרה לעילת תביעה ממונית. כאן יכולות להיות עמדות שונות, ויש היגיון בשתיהן. יש היגיון בכך שכל עוד אין לעמדה מוסרית ואתית גיבוי בשפת הפיצוי הממוני או ענישה פלילית - מדובר במס שפתיים ובעמדה שאין לה משמעות של ממש. יש היגיון גם בעמדה השנייה - לא בית המשפט הוא המקום לכונן יחסים ראויים בין בני זוג, ולא פיצוי כספי מיועד להתוות דרך מוסרית. זו דילמה כללית הנוגעת למקום המשפט.

מטבעי, אני חסיד גדול של צמצום מקומו של בית המשפט. בעבר כתבתי מאמר בכתב העת "רפואה ומשפט", תחת כותרת המביעה היטב את העמדה: "בית המשפט בדילמה האתית - פיל בחנות חרסינה". משפחה היא "חנות חרסינה" שאינה יותר קטנה מדילמה אתית, ועל כן לא יהיה נכון להכניס לשם פיל.

מוטל על הציבור לקרוא נכון את הפסיקה: להסכים עם הלגיטימיות של הגישה הטוענת לאי־הכנסת בית המשפט לתוך המשפחה, ועם כך ששפת הפיצוי הכספי אינה הדרך שבה מכוננים אמון בין בני זוג, אך להתנגד לדרך שבה פסיקת העליון מוצגת. אין זה נכון שאיש או אישה רשאים להסתיר מבני זוגם נושאים יסודיים ומהותיים בחיים המשותפים. יסוד הזוגיות הוא האמון הבסיסי, וברית שהם כורתים ביניהם. בשפה היהודית ברית זו מעוטרת במילה "קידושין", לאמור: יש בה קדושה עמוקה, שלא יכולה להתקיים במקום של שקר, עיוות ופגיעה בציפור הנפש. מהותו של מסע החיים הזוגי היא שותפות אמת עמוקה, שנוצרת רק כשהיא מבוססת על אמת, יושר וכנות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

הרב יובל שרלו

הכותב הוא ראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר

כדאילהכיר