צאו מזה - חמאס אינו "רעיון"

חמאס אינו "רעיון". רצח חסר הבחנה של ילדים ותינוקות אינו "רעיון". גם אונס לא, ולא ביתור גופות. פלשתין זה אולי רעיון, אבל חמאס הוא ארגון טרור רצחני ואכזרי. אין תיאוריה, גם לא העדכנית ביותר, שיכולה לגבור על האמת הזאת. לכן, את חמאס אפשר וצריך להשמיד.

תפיסות אינטלקטואליות מהסוג הזה, הרווחות כיום בקרב חלקיםבשמאל העולמי והמקומי, משרתות במודע או שלא תעשייה משומנת היטב של "טרור־וושינג" - הלבנה של טרור אסלאמי רדיקלי.

העולם המערבי נחרד עד עמקי נשמתו מהאלימות הגרפית והממותגת היטב שהביא דאעש. פחות מעשור לאחר מכן נעשית נורמליזציה למעשים גרועים בהרבה. כדי שזה יתאפשר, כבר בימים הראשונים שאחרי המתקפה ב־7 באוקטובר צריך היה לפקפק באכזריות של חמאס ובמעשים שלו. השיח בשמאל העולמי והמקומי נסב סביב "ההקשר" של פעולות חמאס, כאקט של התנגדות לכיבוש ולמצור על עזה.

במשך שנים, הנתונים שקיבלנו על המציאות בעזה התבססו על דיווחים של פעילים שונים (חלקם מחמאס) ועל מידע ממשרד הבריאות הפלשתיני (חמאס) ומאונר"א (חמאס). במקביל, ארגוני שמאל ישראליים ובינלאומיים ואינטלקטואלים שונים הטילו ספק באמינות העדויות של אנשי ביטחון ישראלים, ואפילו בדבריהם של ישראלים שנקלעו לטבח. הם עצמו עיניים גם נוכח מה שהתברר כתעשיית פייק של הפקות שזכתה כבר לכינוי "פאליווד", וגרסתה העדכנית - "גזה־ווד". הרשת מלאה בסרטונים כאלה, של עזתים חיים ובריאים שמתחפשים לפצועים ולגופות, ילדים מחכים בתורים למרק דלוח, ועוד.

לכל אלה מתווסף גם מסגור בוטה של אלימות תחת חופש הביטוי או רעיונות פילוסופיים. למשל - ספרי הזיכרונות, ההגיגים והמכתבים של אסירים פלשתינים שרצחו יהודים, שהוצאות מערביות שונות מפרסמות, מציגים את האסירים כ"לוחמי חופש עממיים". כדי לשווק את הטרור הזה המציאו מחדש את המוסר.

השיפוט של העולם המערבי את דאעש היה שונה לגמרי. האזורים שהיו בשליטת דאעש נהרסו כליל, ומיליונים מתושביהם הפכו פליטים. באכר אל־בגדדי, המנהיג, לא היה בר־שיח, והשמדתו היתה מתבקשת. לדאעש לא יוצרה מראש תשתית אינטלקטואלית רחבה מספיק שתיתן לו גיבוי בחוגי האליטות, ולכן אף אחד לא חלם למסד אותו.

לעומת זאת, הלגיטימיות של בכירי חמאס מעולם לא הוטלה בספק. ימים ספורים לאחר הטבח הם התארחו ברשתות הטלוויזיה העולמיות הנחשבות ביותר, כמנהיגים לגיטימיים של העם הפלשתיני, אולי אף כמדינאים. על אף השאיפות הג'יהאדיסטיות שלהם - הם מעולם לא תוארו ככוח כובש, והיה מובן מאליו שהמפונים העזתים ישובו לבתיהם. זה נראה סביר לאנשים רבים שטריטוריה של טרור חסר הבחנה היא אזור ראוי למגורי ילדים ומבוגרים. גם אם בחצרות הבתים קיימים פירי מנהרות באורך של מאות קילומטרים, שבחלקם מוחזקים חטופים שמבוצעות בהם זוועות שהמוח האנושי לא יכול להכיל.

כבר בימים הראשונים שאחרי המתקפה ב־7 באוקטובר העולם המערבי צריך היה לפקפק באכזריות של חמאס ובמעשים שלו. השיח בשמאל העולמי והמקומי נסב סביב "ההקשר" של פעולות חמאס, כאקט של התנגדות לכיבוש ולמצור על עזה

בקרב האליטות האינטלקטואליות במערב, תוקפו של חמאס כארגון לגיטימי הנאבק נגד דיכוי וקולוניאליזם מאושרר שוב ושוב מאז 7 באוקטובר, כארגון שפועל לפירוק הקולוניה היחידה כמעט שעוד נותרה בעולם - ישראל. וכעת, אחרי שנים של עבודה מדוקדקת סביב האשמה, הלבנה וקידום של עיוורון מוסרי בקרב האליטות - אפשר להגיד שמאמציו של חמאס (כשלוחה של איראן וקטאר) נושאים פרי. כעת חמאס עושה שימוש בתיאוריות אנטי־קולוניאליות כדי להעצים את התמיכה בו כשליט שהעם בחר באופן דמוקרטי, ללא הכתבות מבחוץ. ואם הפלשתינים רוצים את חמאס - צריך להלבין את חמאס.

בחלק מחוגי השמאל הישראלי והעולמי עדיין משווקים את רעיון שתי המדינות, או מדינת כל אזרחיה. בפועל, המערב איבד את השליטה במאבק הפלשתיני. מי שכותבים את האתוס ואת ההיסטוריה הפלשתיניים הם רוצחים ואנסים סדיסטיים.