רפיח: הצהרות לחוד ומציאות לחוד

מי ששומעים אתהצהרותיו של רה"מ בנימין נתניהו ושריו לגבי הכניסה לרפיח, מקבלים את הרושם כי מדובר במעוז האחרון של חמאס. אך במקביל, מי ששומעים את בכירי הממשל האמריקני מבינים שלמעשה ארה"ב היא זו ששולטת ומאשרת לממשלה מה לעשות ומתי.

בעיצומו של משא ומתן להשבת החטופים הישראלים לבתיהם, ושעה לפני שחמאס נותן את תשובתו להצעה המצרית, שהתבררה כחיובית, ניתנה ההוראה מהדרג המדיני לכניסה ישראלית לרפיח. הסכנות מאוד ברורות, והמחיר ידוע כבר כמה חודשים. גם בלי להיכנס לרפיח נגבים מדי יום חייהם של קורבנות רבים - כן, גם קורבנות פלשתינים, ילדים ונשים וזקנים, אבל גם חיילים.

מכאן שהפקודה של הדרג הפוליטי נגועה, והיא נובעת בעיקר מרצון להאריך את המלחמה מטעמים של שרידות פוליטית מצד אחד, ומנגד - לרצות את השותפים הקואליציוניים, שלא רק מאיימים על ראש הממשלה, אלא שאף משתמע מהצהרותיהם ומדבריהם שהם גם נוזפים בו. כמובהצהרת השר בן גביר לאחר פגישתו עם ראש הממשלה: "הבהרתי והזהרתי לא לעצור את הלחימה".

הציבור הישראלי לא יודע מהו עיקר הפעילות ברפיח ובסביבתה, והוא לא יודע עד כמה הפעילות מורכבת, מסובכת, מסוכנת ויכולה לגבות מחיר כבד. די לחזור לתקופה שבה ישראל שלטה ברצועת עזה, כדי להבין עד כמה הנוכחות הביטחונית והשליטה הישראלית ברפיח ובציר פילדלפי הן מסוכנות.

עכשיו, כשישראל מותשת מהמלחמה וכשהניצחון לא נראה באופק, יש מי שדוחפים לכיבוש מחדש של רפיח, דבר שעלול לסכן את היחסים עם השכנה הנאמנה מדרום - מצרים. לכן, את הצהרות הדרג הפוליטי יש לבחון בזכוכית מגדלת.

מראשית המלחמה הובטח מיטוט שלטון חמאס והדבר לא קרה, והובטח שחרור החטופים וגם זה לא קרה. השבוע הובטח לאזרחי ישראל כי הפעולה ברפיח אכן תביא לשחרור החטופים - והדבר לא יקרה.

הרושם מהפעילות ברפיח, ובמיוחד מהנפת דגלי ישראל בכל פינה בה, הוא שהפעולה נועדה בעיקר כדי לשדר תמונת ניצחון, יותר מאשר להכריע את חמאס או לשחרר את החטופים.

הציבור הישראלי לא יודע מהו עיקר הפעילות ברפיח ובסביבתה, והוא לא יודע עד כמה הפעילות מורכבת, מסובכת, מסוכנת ויכולה לגבות מחיר כבד

ישראל אינה מדינה עצמאית. היא בת חסותה של ארה"ב יותר מאשר בעלת בריתה, אחרת איך אפשר להסביר את כל התיאום וקבלת האישורים לכל פעולה מהממשל האמריקני? גם המחלוקת ועיכוב משלוח הנשק מארה"ב לישראל הם מתואמים, ונועדו לשרת את האינטרסים של ארה"ב מול העולם הערבי - בעיקר סעודיה - ומנגד, לתת לראש הממשלה את האפשרות ללחוץ על שרי ממשלתו לסיים את הפעולה ברפיח, ואולי אף את המלחמה.

מרגע שיוכרז על סיום המלחמה בישראל יתחילו מלחמות אחרות: על עתידה של חלק מההנהגה - ובמיוחד על עתידה של ישראל, שבשני העשורים האחרונים מתקרבת למדינה דו־לאומית, או למדינה יהודית ששולטת בכמעט 6 מיליון פלשתינים.