הנושאים את שם בגין לשווא

לא צריך לטרוח הרבה כדי למצוא הרבה התייחסויות והסתמכויות של גדעון סער על מנחם בגין עליו השלום. לא צריך גם להלאות את הקוראים, שתמהים מה לגדעון סער ולמנחם בגין. הרי הוא במידה רבה עיוות גרוטסקי מעונב של דמותו הפוליטית ההיסטורית של מנהיג הליכוד המנוח.

היו אנשים תמימים - למשל, כותב הטור הזה - שהאמינו להרף מצמוץ, שגדעון סער מתגלה כמנהיג לאומי - להבדיל מדמות המניפולטור המשרת את השמאל כנגד האינטרסים הלאומיים היסודיים ביותר, תוך שהוא מסתווה מאחורי רטוריקה ימניסטית. יש כמה וכמה כאלה. אבל אצל גדעון סער מנחם בגין היה סוג של חימוש קבוע באשפת חיציו נגד נתניהו והליכוד.

בפברואר 2023 הוא נשא את שם בגין כדי לקעקע את הרפורמה המשפטית שיזמה הממשלה: "אתם, חברי סיעת הליכוד, מתנקשים היום בדרכו ובמורשתו המשטרית של מנחם בגין עליו השלום. תתביישו!" הטיח בהם.

חודש קודם לכן, מייד אחרי הכרזת יריב לוין על הרפורמה, כינה זאת: "הוצאה להורג של משנתו של בגין". כמעט ברמת ההתבטאויות של אהרן ברק ואסתר חיות. רק לאחרונה נשמעה אמירה ברורה, וזאת לראשונה ממעבה הממסד, על ידי חברת הכנסת לשעבר עינת וילף. היא אמרה את מה שהיה ברור לכל תומכי הרפורמה, כי כל המאבק היה רק "עילת פרוקסי" (סוג של הסחה) שמאחוריה הסוגיה האמיתית: למי יש זכות למשול במדינה? לא לממשלות ימין שאינן מלוות על ידי שמרטף משגיח.

קודם לכן היה סער גורם היסטורי מכריע בהעברת השלטון לבנט וללפיד, ולכן הוא נושא באחריות כבדה להסכם הגז, שהיה הגורם השני - אחרי הנטישה של רצועת הביטחון - במיטוט הקו בצפון.

אבל לרגע חשבנו שפרישת סער מהמחנה הממלכתי תורמת מאוד לחיזוק שרידות הממשלה. זהו אינטרס אסטרטגי יסודי של ישראל מול חמאס, שמנהיגו סינוואר בונה על התפרקות הממשלה. שום חוק גיוס מעוות לא משתווה לערעור קיומה של הממשלה ומעמדה בציבור. בסופו של דבר זו תרומתו של גדעון סער, אם יחליט לפרוש מהממשלה משום שראש הממשלה לא נענה לדרישתו להיות חבר מלא בקבינט המצומצם של ניהול המלחמה.

כבר בשבוע שעבר התברר שסער שובר שורות. הכרזתו הפומבית על האופציה של הגליית ההנהגה של חמאס מהרצועה כחלק אפשרי של עיסקת חטופים והפסקת אש (סיום המלחמה) נשמעה סבירה. אבל כאשר מביאים בחשבון את ההקשר המיידי של ניהול משא ומתן בהשתתפות כמה גורמים עוינים - כולל כמובן אויב קיצוני, חמאס - המשמעות של דברי סער היתה חבלה בעמדת המיקוח של הממשלה ושל הנושאים ונותנים מטעמה.

זה קצה חוט שהאויבים שלנו מעבר למתרס יכולים להשתמש בו נגדנו. בנקודה הזו נחשף שוב חוסר האמינות של סער. נראה שראש הממשלה בנימין נתניהו יודע קצת יותר על גדעון סער מאשר הפרשנים. בכל אופן, הוא לא יכול לסמוך על שיקול דעתו כאשר הוא משתתף בדיוני הקבינט.

היו אנשים תמימים - למשל, כותב הטור הזה - שהאמינו להרף מצמוץ, שגדעון סער מתגלה כמנהיג לאומי - להבדיל מדמות המניפולטור המשרת את השמאל כנגד האינטרסים הלאומיים היסודיים ביותר, תוך שהוא מסתווה מאחורי רטוריקה ימניסטית

לעומתו, במבט לאחור, מנחם בגין היה ממוקד באינטרס הלאומי וההיסטורי, והוא לעולם לא היה עוסק בסחיטה פוליטית, באיומים, ובסחר בתפקידים ממשלתיים. ערב מלחמת ששת הימים הוא הצטרף לממשלת אשכול ללא תנאי, למעשה, כשר בלי תיק; הוא ראה במינויו של משה דיין לשר הביטחון צו השעה, ואשכול קיבל את זה.

כעבור שלוש שנים פרש בגין מממשלת גולדה מאיר. הסיבה: ההסכם להפסקת אש שהוא התנגד לו, לסיום מלחמת ההתשה.

ישראל עומדת בפני הכרעה בנושא רפיח והסכם לשחרור חטופים. גדעון סער בוחר להחליש את הממשלה ברגע הזה, בגלל שלא פינו לו כיסא.