דילמת הערבי־ישראלי

עם ההתחממות של גזרת הצפון והמלחמה שנראית בלתי נמנעת בין ישראל לבין חיזבאללה, מתגבר שיח החשש והפחד בחברה הערבית בישראל, בייחוד בקרב המבוגרים.

השיח שעיקרו הוא פחד ממה שאנשי חיזבאללה עלולים לעשות לאזרחים וליישובים הערביים, הוא תולדה ישירה של אירועי הזוועות שאירעו באוקטובר, של מעשיהם הקשים של אנשי חמאס נגד יהודים וגם נגד ערבים, שנרצחו ונחטפו וחוו התעללות, גברים כנשים.

רבים לא שמים לב לשינוי שמתרחש בעמדותיהם של הערבים בישראל כלפי חמאס וכלפי חיזבאללה כאחד. אולי מפני שגורמים פוליטיים מנסים להתסיס את השטח וממשיכים להאשים את הציבור הערבי בישראל בהיערכות לעימות עם המדינה וכוחות הביטחון. הסיכוי שזה יקרה אפסי, אולי זו משאלת ליבם של מי שמדברים על כך.

בקרב הציבור הערבי העמדה ברורה: אנשי חמאס לא הבחינו בין יהודי לערבי, רצחו וחטפו אנשים כי הם ישראלים. אמנם מספרם של הערבים שנפגעו מועט ביחס למספר היהודים, אך מבחינת חמאס מדובר בישראלים ויש לגבות מחיר כבד ככל שניתן.

כך גם מבחינת חיזבאללה, שהצטרף למלחמה ממקום של שנאת ישראל ולא אהבת חמאס, שכן הפערים האידיאולוגיים בין שני הארגונים, הראשון שיעי והשני סוני, גדולים.

הציבור הערבי חושש ממלחמה בצפון נוכח המציאות הבלתי אפשרית בדרום לבנון, שאין בה דין ואין דיין, אין מדינה ואין צבא לבנוני, ובוודאי אין כוחות או"ם שיכולים למנוע מארגון הגרילה להמשיך בתוקפנותו. הציבור הערבי בישראל, ובפרט תושבי הגליל, קירחים מכאן ומכאן: מצד אחד הם מטרה ישראלית "לגיטימית" לפגיעה, מצד שני הם מתגוררים ביישובים שרובם המוחלט אינו ממוגן, ללא מקלטים, ממדים תקניים, אבטחה וכיתות כוננות.

דווקא המשבר הזה יכול להיות הזדמנות למדינה, לציבור היהודי ולציבור הערבי לראות את המשותף ואת אחדות הגורל, ובדיוק כמו שרבים מהאזרחים הערבים נרתמו לסייע מתחילת המלחמה כי הם מבינים את צו השעה ואת עומק המשבר שבו נמצאת המדינה

הפחד מביא רבים לחשוב על היום שבו תפרוץ המלחמה, במיוחד כאשר השיח ביישובי קו העימות שמפונים כבר חמישה חודשים, נסב על האפשרות לדחיית הפתיחה של שנת הלימודים לספטמבר הבא.

דווקא המשבר הזה יכול להיות הזדמנות למדינה, לציבור היהודי ולציבור הערבי לראות את המשותף ואת אחדות הגורל, ובדיוק כמו שרבים מהאזרחים הערבים נרתמו לסייע מתחילת המלחמה כי הם מבינים את צו השעה ואת עומק המשבר שבו נמצאת המדינה. מכאן יש לפעול להקמת חמ"לים אזרחיים ולחזק את שיתופי הפעולה האזרחיים כדי להתמודד ולהתגבר יחד על התקופה הזו.

זו המלחמה הראשונה שבה האזרחים הערבים בישראל חשים שהם חלק מהמטרות, הן בצפון והן בדרום. מדובר בתושבים שכבר שילמו מחיר - חלק פונו מבתיהם בצפון, חלק מתמודדים עם אובדן כבד וקשה של יקיריהם בצפון וחלק חווים את טראומת החטיפה אף ששוחררו. אך ברור שגם לאחר שחזרו בפעימה השנייה של עסקת חילופי האסירים והחטופים, הם סוחבים אחריהם טראומה לכל החיים, ויש לא מעט פרטים שלא פורסמו, וספק גדול אם יפורסמו.