מגע הקסם של זידאן לא פג, הוא רק מתגבר

מעטים מאוד הימרו בתחילת העונה שליברפול תגיע לגמר ליגת האלופות. פחות מזה האמינו שסיפור העונה בכדורגל האירופי יגיע משורות האדומים, אבל מוחמד סלאח הפך לסנסציה ענקית וסחב את חבריו לרגעים גדולים.

כמה טראגי היה לראות אותו נפצע בשלב מוקדם ברגע השיא בקריירה. היה ברור שכאב הראש הוא לא רק של ליברפול, אלא של כל האומה המצרית.

הנתון המעניין לפני השריקה היה ההמשכיות בשורות ריאל מדריד, שבאופן נדיר הציבה הרכב זהה לזה ששיחק בגמר בשנה שעברה. מנגד, לכל השחקנים באדום זו היתה הופעה ראשונה בגמר, וזה הנתון שחיזק את הפייבוריטיות של הספרדים.

הפתיחה היתה של ליברפול. קלופ, שהטביע את חותמו על הקבוצה בצורה מדהימה, לא נבהל מהמעמד ומהיריבה, והכין את הקבוצה שלו בצורה יוצאת מן הכלל. ליברפול לחצה גבוה, כפתה איבודי כדור וחיפשה להבקיע דרך התקפות מעבר מהירות וקצרות - בדיוק מה שאפיין אותה במשך כל העונה. בשלב הזה ליברפול גרמה לריאל להיראות רע, אבל היא לא כבשה.

התמונה השתנתה אחרי הפציעה של סלאח. עם ללאנה, ליברפול היתה הרבה פחות אינטנסיבית ומאיימת. ריאל, מצידה, השתחררה ועברה למשחק הרגיל עם הנעת כדור תכליתית דרך קרוס ומודריץ'.

בפתיחת המחצית השנייה השער של ריאל היה באוויר, וקיבלנו את השער ההזוי ביותר בהיסטוריה באלופות. מול ריאל נדרש 100 אחוזי ריכוז בכל שנייה, וקאריוס נפל ובגדול.

ליברפול עוד חזרה משום מקום, אבל מגע הקסם של זידאן לא פג, הוא רק מתגבר. בייל המושמץ, אחרי חמש דקות על המגרש, החזיר את היתרון ללבנים בשער משוגע. קאריוס הספיק לתת עוד מתנה, במה שייזכר כאחת ההופעות האומללות של שוער ברמות האלה.