"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

פתרון אחר ל"שתי המדינות"

,עודכן

נשיא ארה"ב זרק את צירוף המילים"שתי מדינות"והצית תקוות בקרב חסידי "הפתרון האחד ואין בלתו", ואף הבטחות אִתרוּג לראש הממשלה אם ילך בדרך זו, כולל מצד עורך "הארץ" אלוף בן. נניח שטראמפ באמת אוהב מאוד את הרעיון, ובתוך חודשים אחדים יביא תוכנית כזאת כ"עסקת המאה" - מה הוא כבר יביא, את מתווה קלינטון? נו, והפלשתינים שדחו זאת כבר פתאום יקבלו זאת?

הדבר הטוב היחיד ב"חזון שתי המדינות" הוא העובדה שהפלשתינים דוחים אותו שוב ושוב ומצילים אותנו מדי עצמנו. למה הם דוחים אותו?

בראש ובראשונה כי הוא לא כולל את האתוס המרכזי שלהם: "זכות" השיבה; כלומר הטבעתה של ישראל במיליוני פלשתינים. כל עוד הם עומדים על כך, אין כל סיכוי לפתרון הסכסוך.

אולם האמת היא שיש להם גם סיבות טובות, אמיתיות, לשלול את המתווה הזה. הם יודעים שמדינונת שסועה, חלקה בשומרון ויהודה וחלקה ברצועת עזה - שבה תמומש, על פי המתווה, "זכות" השיבה, כלומר היא תצטרך לקלוט ולפרנס את צאצאי הצאצאים של ה"פליטים" - אינה מדינה בת קיימא. זו מדינה שלא תוכל לכלכל את עצמה ולקיים את תושביה, ולא תוכל להגן על עצמה. מדינה כזאת תהיה סיר לחץ חברתי, שהפלשתינים ינתבו לגבול ישראל, ב"צעדות שיבה" ובניסיונות לחצות את הגדר. מדינה כזו פירושה מלחמה בלתי נמנעת.

זהו מקרה מובהק של "lose lose" - מתווה רע לשני הצדדים. מבחינתנו, משמעות המתווה היא אובדן גבולות בני הגנה, הפיכת גוש דן וירושלים ל"עוטף יו"ש", ויתור על נכסים לאומיים - שטחי ארץ ישראל, ובהם כאלה שאינם מאוכלסים בצפיפות, חלוקת ירושלים ועקירה המונית של אזרחים ישראלים משומרון ויהודה.

עלינו לחפש פתרון אחר, מחוץ לקופסה הקטנה שבין הירדן והים: חזון אחר של "פתרון שתי המדינות": מדינת ישראל והמדינה הירדנית־פלשתינית. היציאה מן הקופסה והרחבת המשחק לכל השטח שמן הים עד המדבר יאפשרו פתרון ראוי. מדינת ישראל - עם גבולות בני הגנה, עם ריבונות על בקעת הירדן רבתי, ירושלים רבתי, גושי ההתיישבות, מדבר יהודה והאזורים שאינם מאוכלסים בצפיפות בפלשתינים - ומדינה ירדנית פלשתינית על רוב שטחה של א"י ההיסטורית: כל שטח ירדן, שטחי הרשות הפלשתינית ועוד שטחים מאוכלסים ביהודה ושומרון, ואולי גם רצועת עזה. מן הירדן מזרחה - ריבונות מלאה על כל מרכיביה, כולל צבא חזק. האזורים של אותה מדינה שממערב הירדן יהיו מפורזים.

פתרון מצוין, אומרים לי, הבעיה היא שאין לו "פרטנר". המצחיק הוא שאומרים זאת אלה שדבקים ב"מתווה שתי המדינות" שכבר הוכח שאין לו פרטנר. במקום לדבוק בפתרון רע ומסוכן שאין לו שותף, עדיף שננסה ליצור שותף לפתרון הראוי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר