"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ערביי ישראל רוצים שינוי

,עודכן

עוד מערכת בחירות חלפה לה ושוב מסתבר שאחד מהשחקנים המרכזיים שלא הובא בחשבון הוא הציבור הערבי. ב־2015 זה קרה עם הנהירה הגדולה להצביע לרשימה המשותפת, שהפכה למפלגה השלישית בגודלה.

הפעם זה קרה בשל האדישות ואחוז ההצבעה הנמוך, שהביא לירידה בכמות הנציגים הערבים לכנסת ולכך שבל"ד נאבקה על חייה מול אחוז החסימה. מתוך כ־928,000 בעלי זכות הצבעה במגזר הערבי, רק כשליש הצביעו לרשימות הערביות. הציבור הערבי הביע חוסר אמון בנציגיו ושידר להם: אכזבתם אותנו, הזנחתם אותנו, אנחנו כבר לא בכיס שלכם.

איימן עודה ואחמד טיבי מכים על חטא. הם הבינו את זה כבר במהלך יום הבחירות, כששלחו פעילים שיעברו בין בתים ביישובים הערביים כדי להוציא אנשים לקלפיות. כמה חבל שלא השכילו להבין שכדי לשכנע בוחרים להצביע עבורם, עדיפות ארבע שנות עשייה וקבלות, ולא ארבע שעות מרדף נואש מדלת לדלת. מה הם לא עשו כדי לשפר במשהו את גורלם, אפילו הגיעו לשימוש בכרוזי המסגדים ובמסרי הפחדה כדי להמריץ מצביעים.

אולי זה סייע במשהו למזער נזקים, אבל לא לשנות את התמונה הכוללת: בחברה הערבית שורר ייאוש גדול ומיאוס מהרשימות הערביות. רוב אזרחי ישראל הערבים שבחרו לא להצביע, לא הצטערו על פירוק הרשימה המשותפת ולא נבהלו מדיווחים על מצלמות בוועדות הקלפי.

הם נמנעו מהצבעה כי בארבע השנים האחרונות, בזמן שמגזרם מתמודד עם מצב סוציו־אקונומי קשה, ועם שורת בעיות פנים־חברתיות כמו אלימות ופשיעה, נשק לא חוקי, תשתיות וחינוך - הנציגים שלנו עסקו בנושאי חוץ והזניחו אותנו.

גם עשרת המנדטים שקיבלו הרשימות הערביות נזקפים לזכות דפוסים נפוצים של הצבעה שבטית, ולאותו אפקט הפחדה שהמפלגות הערביות מקפידות לפמפם בכל תקופת בחירות. אגב, קמפיין "טיבי או ביבי" סייע לטיבי לא פחות מלנתניהו.

סיבה נוספת לאדישות ולאחוז ההצבעה הנמוך במגזר הערבי היא שאף מפלגה אחרת לא הרימה את הכפפה כדי לייצר חלופה ראויה עבורנו; לא בדיבורים ולא בנציגות. לגבי מעשים - נחיה ונראה. אבל כדאי שבבחירות הבאות כל המפלגות יביאו בחשבון שיש בחברה הערבית פוטנציאל אדיר של מצביעים המחפשים בית פוליטי חדש, מייחלים לתקווה ושואפים למציאות פוליטית חדשה, שבה הם יהיו חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית.

בראיון שקיים בבוקר אחרי הבחירות, אמר עודה כי הוא ועמיתיו מתכוונים לערוך בדק בית כדי להבין מה הוביל לאחוז ההצבעה הנמוך במגזר הערבי. אבל זה באמת פשוט, איימן: כשהרשימות הערביות לא דואגות לצמצום פערים בחברה הערבית, החברה הערבית דואגת לצמצום הרשימות הערביות.

יוסף חדאד הוא מנכ"ל עמותת "ביחד - ערבים זה לזה", הפועלת לקירוב המגזר הערבי אל החברה הישראלית

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר