ישבתי עם הראל לראות משחק של מכבי ת"א בכדורסל, ליאן הצטרפה אלינו והתעקשה שמכבי ראשל"צ הם הפועל. בכל פעם שאמרתי להם איך קוראים לשחקן הם התגלגלו מצחוק, וכל מה שרציתי זה שאבא שלהם יהיה פה לראות את הרגע הזה.
אני מביטה בילדים שלנו ורואה כמה ליאן הופכת דומה לאביה מיום ליום, מוקסמת לראות כמה להראל ולצפריר יש במשותף, אף שלא היו בעולם הזה שניהם יחד ולו לרגע אחד. הם מאושרים וקסומים כל אחד בדרכו, וכפליים כשהם יחד.
צפריר תמיד איתנו, יושב על ענן בציור המשפחתי של ליאן, ובכלל בליבנו בכל רגע קטן. הילדים שואלים עליו ואני מספרת, גם החברים שלו התחילו לספר עליו לילדים, שמתרגשים מכל סיפור ובולעים כל מילה בהשתאות.
צפריר חסר כל כך ברגעים השמחים ביותר. אחרי החופש הגדול, כשליאן תצעד לכיתה א' בהתרגשות, הייתי נותנת הכל כדי שיוביל אותה יד ביד לכיתה. את הדברים המורכבים אין לנו בעיה לתפעל. אחרי שליאן שברה את היד, כבר מגובסת בהמתנה לצילום הביקורת, היא נרדמה על כתפי וחשבתי איך היה נכנס למסדרון במדים ונושק לה. איך היה דואג להם איתי, גאה בהם איתי, אוהב אותם באמת מקרוב, ולא על ענן בציור מהגן. אולי גם אני הייתי מניחה ראש על כתפו רק לרגע.
רס"ן צפריר בר אור ז"ל ובתו ליאן // צילום: באדיבות המשפחה
כשהראל עובר על התמונות של אבא, אני רואה בעיניו איך הוא מנסה להכיר אותו, לומדת מהשאלות שלו את חלקי הפאזל החסרים לו בדמות אביו. ערב אחד לפני השינה אמר לי: "אם אבא היה חי, הייתי אומר לו שאני אוהב אותו ומחבק אותו".
החוסר הזה הוא חלק מהמציאות שהילדים גדלו לתוכה. עם השנים, הם מבינים את משמעות החוסר בתוך השלם שלהם, את ההחמצה והקושי. אני איתם כשהוא חסר להם ברגעים השמחים שלהם, מחבקת כשהם בוכים ורוצים את אבא, אני שגרירת אהבתו אליהם ומזכירה להם כמה בני מזל הם, על כל מה שיש בעולמם ושאבא שלהם היה הכי בעולם! מוסיפה ומספרת כמה שהוא אוהב אותם.
עוטפת אותם בזרועותיי, מוחה דמעה מלחיים, וכשהגעגוע מכאיב לליבם הקטן ובקול חנוק הם אומרים לי "הלוואי שאבא שלנו היה חי", אני אומרת להם שבאמת הלוואי, אבל שיידעו שאהבה כזו גדולה אפילו המוות לא מנצח, והם עטופים בה כמו בחיבוק בכל רגע.
אין לי עבורם מציאות אחרת, אבל אנחנו בני מזל על מה שהיה ומה שנשאר.
חמש שנים אהבנו כל כך, וחמש שנים מתגעגעת. לא הייתי משנה דבר בשנים שהיינו יחד, אבל הייתי עושה הכל בשביל שיהיה שם לצד ליאן, ושיחבק את הילד שלו חיבוק אחד של אבא.
ויאמר לשניהם שלא משנה מה, אי אפשר להרוג אהבה.
רס"ן צפריר בר אור ז"ל נפל בקרב בשכונת סג'עיה שבעזה ב־20 ביולי 2014
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו