נתניהו ומדינת ישראל: רק החזק שורד

בשבוע שעבר התפרסמה בשבועון "טיים" כתבת שער על רה"מ בנימין נתניהו, תחת הכותרת "רק החזק שורד". זו הפעם הרביעית שנתניהו מככב בשער המגזין. שנים רבות הייתי מנויה על ה"טיים". רבים מכתביו לא אהדו את המדינה היהודית והשחירו את פניה. כתבה מקיפה, המגלה אהדה ואף הבנה לישראל, היא בפירוש הישג. תיאור המדינה כבת דמותו של נתניהו - משגשגת, חזקה ועמידה גם אם חסרת ביטחון - מדויק ומחמיא למדינה ולנתניהו כאחד. כך גם תיאור שירותו הצבאי, לצד התרומה המשמעותית של ישראל לביטחון כל בריות העולם כיום.

בתקשורת הישראלית, כצפוי, לא מיהרו להתלהב. פה ושם אף שפכו מים צוננים. כמה מפרשני הפוליטיקה והחוץ הדגישו שאין להסתפק בשער, אלא לקרוא גם את דברי הביקורת השזורים בכתבה עצמה.

קראתי, וזה נכון. יש בכתבה לא מעט ביקורת. רובה ככולה משקפת דעות קדומות ונתונים לא בדוקים. חשוב להגיב על הדברים, משום שעם כל הכבוד ל"טיים" ולאוהדיו בארץ, ביקורת שאיננה מבוססת על ירידה לחקר האמת, איננה מקודשת.

בכתבה נטען כי שגשוגה של ישראל נעשה על חשבון רווחתם של 3 מיליון פלשתינים ביו"ש ו־2 מיליון נוספים ברצועת עזה. הנתונים הדמוגרפיים מוגזמים מאוד. באין מפקד אוכלוסין, מקורם בגופים המתפרנסים מניפוח המספרים ומהנצחת הפליטות. חשוב מכך - סבלם של הפלשתינים נובע משלטון מושחת שאין לו לגיטימציה בקרב ערביי יו"ש (הרש"פ) ורצועת עזה (חמאס). מיליארדי דולרים שהזרימו המדינות התורמות (ארה"ב, האיחוד האירופי, יפן) וישראל לא שיפרו את רווחת התושבים. מאז נסוגה ישראל מרצועת עזה המצב הורע, לאחר שאזור התעשייה ארז הוחרב בידיהם. דווקא ההתיישבות ביו"ש, המייצרת שיתופי פעולה ומקורות פרנסה, תורמת לרווחת התושבים.

עוד נטען בכתבה כי ארה"ב, בדחותה את פתרון שתי המדינות, הפכה למתווך לא הוגן. ואולם דווקא ההפך הוא הנכון. התובנה של ארה"ב, שתוכנית שתי המדינות אינה פתרון אלא מתכון לפורענות לשני הצדדים, היא הנותנת פתח לחשיבה מחוץ לקופסה על פתרון שייטיב עימם. הסכמי אוסלו והנסיגה מעזה הביאו טרור, טילים ובלוני תבערה אל תוך הקו הירוק. התנתקות נוספת ביו"ש עלולה להיות הרת אסון.

ובאשר לטענה שנתניהו מדגיש את הבעיות עם איראן כדי להעלים את הבעיה הפלשתינית - ההתפעמות של ה"טיים" מהסכם הגרעין עם איראן וחיבתו למדינות התומכות בהסכם מעלימות מציאות מדאיגה פי כמה. בדיוק כפי שלפני מלחמת העולם השנייה התעלם העולם מהיטלר, מתורת הגזע הנאצית ומהסכנה לשלום העולם כולו, כך גם עתה יש המעדיפים להתעלם באלגנטיות ממשטר האייתוללות. כאז כן עתה, העם היהודי הוא רק מתאבן. התעקשותם של הנשיא טראמפ ורה"מ נתניהו לזהות את התהליכים באיראן עשויה לאלץ את מדינות העולם החופשי להוציא את הראש מהחול, להכיר במציאות החמורה וליישר קו בהטלת העיצומים הנחוצים.

קביעתו של ה"טיים" כי חוק הלאום פוגע בזכויות האזרח של מי שאינם יהודים, משוללת יסוד. חוק הלאום קובע שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, לצד דגל הלאום והעברית כשפת הלאום (עם מעמד מיוחד לערבית). השורשים לחוק מצויים במגילת העצמאות, שבה ישראל מכונה "מדינה יהודית" שש פעמים, ובחוק השבות. החוק אינו פוגע בזכויות היסוד של אף אחד מאזרחי המדינה.

הביקורת של ה"טיים" ממחזרת את הטיעונים השגרתיים בדף המסרים של יריבי נתניהו. אבל ערב בחירות, שהן, כתמיד, גורליות לעתידו של עם ישראל בארצו, מוטב שנתמקד בכותרת הכתבה. חוזק אינו מתנת אל; הוא נבנה בחוכמה, במאמץ ובשקידה של ההנהגה והעם לאורך זמן. בבואנו להצביע, נזכור כי "רק החזק שורד" - אפילו ה"טיים" אמר.

טליה איינהורן היא פרופסור מן המניין באוניברסיטת אריאל וחברת האקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי