הצרכים הביטחוניים של ישראל הם בגדר טאבו. הורגלנו לא לשאול יותר מדי שאלות על הצרכים של מערכת הביטחון, שכן ברור לנו שהמערכת מתמודדת עם אתגרים לא פשוטים של לא מעט מדינות וגורמים שהשמדתנו היא אחת ממטרותיהם הראשונות. אלא שהיעדר ביקורת מוחלט פועל לרעת כל הצדדים.
סיורים בגולן, ברמת הנגב ולאורך חופי ישראל, כמו גם בתוך הערים הגדולות, מלמדים שהשטחים המוחזקים על ידי מערכת הביטחון מהווים נטל גדול על המדינה. במקרים רבים מדובר בהחזקות היסטוריות שאין להן הצדקה סבירה כיום. בסיס חיל הים בלב האזור התיירותי באילת הוא בוודאי אחד מהם. בסיסים צבאיים רבים בלב ירושלים, רמת גן, רמת השרון, תל אביב וגבעתיים משתרעים על שטח לא פרופורציונלי לצרכים האמיתיים שלהם. בצפון הארץ ובדרומה מערכת הביטחון מחזיקה בשטחים ששנים רבות לא נעשה בהם שום שימוש והחזקת מערכת הביטחון בהם פוגעת בהתיישבות ותורמת להתייקרות שוק הנדל"ן בארץ.
ראוי שיקומו הח"כים האמיצים בממשלה הבאה שיפעלו לתיקון העיוות הזה, שלפיו אין למערכת הביטחון שום תמריץ לשחרר שטחים שנמסרו לה, גם אם אין לה בהם צורך מבצעי ראוי, שכן היא לא נושאת בעלות בגין ההחזקה בהם. יתרה מכך, החוק מחייב את המערכת להשיב שטחים אלה במצב שהם נמסרו לה, דהיינו להשקיע כסף בפינוים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו