ימי משבר. עם ישראל, כשאר העמים, נאבק בווירוס ערמומי שתוקף לא רק את בריאות הציבור, אלא גם חושף את העצבים הרגישים של כולנו. בשיא השפל, פתאום האמיתות הפשוטות מתבהרות - אין כמו קשר אנושי, ובידוד הוא שאלה של תודעה.
אמא ואבא הם אמא ואבא בכל אחד מהמגזרים. והנה, מכל עבר, ההורים וראשי הרשויות מבינים כי בעיצומו של המשבר מתחוללת בחברה הישראלית מהפכה של ממש - סדר יום חדש בעולם החינוך! אם תרצו, המורים כפיקוד העורף פועלים לטובת הילדים, תוך גילוי סולידריות ואכפתיות עם החברה כולה.
ציבור המחנכים והמנהלות בישראל הגיב ספונטנית; מהבטן, מהלב ומהראש - כמעט כאיש אחד נרתמו לעבודה מסביב לשעון לטובת כשני מיליון הילדים שלנו. מבלי לשאול, מהיום למחר, נבטו רבבות יוזמות נפלאות - חינוך בימי קורונה. מאות אלפי משפחות בישראל נמצאות בבתים, והנה נגלים החיוניות, הערך והמשמעות של מילה טובה ממחנך הכיתה, של מפגש שיח מרחוק, של עצת יועצת לתלמידה חרדה, של תוכן לימודי במקום עוד פרק בטלוויזיה.
אלפי יוזמות, פיתוחים מהשטח, רעיונות שמתורגמים למציאות חינוכית מהיום למחר, ליצירתיות ולשיתופיות אנושית. נדמה שבכמה ימים מערכת החינוך קפצה מדרגה של שנים. מה שמשרד החינוך לא מצליח לבצע במשך עשור שלם, בן ליל מתבצע לנוכח מוטיבציה ויכולות אינסופיות של חוכמת הציבור. וזהו חינוך במיטבו.
והמנהיגות? משרד החינוך בניתוק שלא ניתן להסבירו, ממשיך להציף את המנהלים בדרישות ובהנחיות בלתי רלוונטיות, חי את משחקי הכוח של האתמול, עסוק במטה של עצמו, מתעקש להקים אולפנים מיותרים במיליוני ש"ח (הכסף שם למעלה תמיד קיים), והגרוע ומאכזב עד עמקי הלב - נטש את ציבור המורים תוך רמיסת מעמדם ופגיעה בכבודם.
דווקא בשעתם היפה ביותר, זכו רבבות המורים לצפות ב"עובדה" כואבת - המנהל הכללי של משרד האוצר, בנונשלנטיות ויהירות, בחר בשידור לאומה לבוז בפומבי לציבור של כמאה וחמישים אלף אנשי חינוך. למה, כי מזכ"לית הסתדרות המורים רבה איתו? שי יקר - אנו לא מכירים, מה דעתך, אולי תדבר עם אילנה ותבקש לפרסם סליחה? מודה ועוזב ירוחם.
אז בואו נעשה סדר: החינוך הוא ליבת החברה ואנשי החינוך הם בוניה. הציבור הזה עובד בימים האלה קשה כפי שמעולם לא עבד. משרד החינוך מגלה (לצערו) שבעצם הוא מיותר, שרוב התקציבים העצומים של המשרד צריכים פשוט לעבור לבתי הספר, או אולי שהאוצר ייקח אותם ישירות. מתוך המציאות הכאוטית שכולנו פועלים בה מסתבר שהמורים חיוניים לילדים הרבה יותר משנדמה. מסתבר, שכשלא מנסים לשלוט בהם מלמעלה, המורים מסוגלים לחולל פלאות! מסתבר שאמון זו הדרך.
בריאות? אכן אמון ואמונה באדם זו התשתית של חברה בריאה. בעימותים הפוליטיים הציניים שם בצמרת - אל תשכחו את בני האדם. לא את הילדים של כולנו ולא את רבבות המורים שנמצאים שם עבורם, באהבה.
יואב פרידן, מנהל תיכון עירוני א' בתל אביב וממובילי ארגון "מנהיגים": ארגון מנהלי בתי ספר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו