החזרה ללימודים - שליחות חברתית וכלכלית

בחזרת הילדים הצעירים לבתי הספר אין שום היגיון מבחינת הקורונה, יש היגיון מבחינת המשק. והמשק חייב לחזור מייד לעבודה כדי לממן את ההוצאה הלאומית החד־פעמית: מיליון מובטלים, עשרות אלפי עסקים לפני קריסה, משפחות עניות.

גם אם המשק יחזור מחר לפעילות, האינדיקטורים הכלכליים לא יעברו לירוק. ההתנעה תהיה איטית וכואבת. במידה רבה, מה שמשתק היום את הסטארטר היצרני הוא הילדים הצעירים, שנמצאים בבית ולא מאפשרים להוריהם לצאת לעבודה.

אנחנו נמצאים במרוץ מפחיד נגד הזמן; לא רק במציאת חיסון או תרופה לנגיף, אלא גם במציאת פתרונות כלכליים למשבר העמוק שאליו נקלענו.

מי שלא מבין זאת לעומק, מבקר את מהלך החזרה לבתי הספר. כל יום שעובר הוא נזק של מאות מיליונים למשק. זה לא זמן לדיבורים ולא זמן "להתכונן לחזרה".

זה זמן לקפוץ על העגלה ולתת עבודה. יש מי שאומר שהמורים נתפסים שוב פעם כשמרטפים. זה נכון. השאלה היא אם עכשיו זה הזמן להתחשבנות, והתשובה היא לא.

אם המורים יתגייסו מייד כדי להציל את המשק, המטס של יום העצמאות הבא צריך יהיה לעבור מעל בתי הספר ויהיה המשך ישיר לתביעה מוצדקת של המורים לשפר את תנאי עבודתם ושכרם. המורים יקבלו אז תמיכה מהציבור, שיכיר תודה על המאמץ הגדול שייעשה, וכשהוא מבין את תרומתם הרבה כחלק אינטגרלי־יצרני במשק.

אם יסרבו המורים ויקשו את החזרה, הם עשויים להיתפס כחבלנים כלכליים, ולא יזכו לתמיכה ציבורית בטענותיהם הצודקות בעתיד. יש כאן הזדמנות, והמורים צריכים לנצל אותה. מנהיגות המורים לא השכילה עד כה למנף את ההזדמנות, והיא נתפסת כלעומתית, וחבל.

החזרה לבתי ספר היא לטובת האוכלוסייה המוחלשת, שמופקרת כבר שנים בשל מדיניות ממשלתית. למשפחות אלה אין רזרבות כלכליות כדי לממן את השהייה בבית. אין להן מחשב לכל ילד כפי שהובטח בעבר, ולרוב הן גרות בבתים צפופים שהשהות בהם קשה ביותר. משפחות משכילות החיות ברווחה כלכלית מקדמות את ילדיהן, ואולי אף באופן טוב יותר ממה שהיו משיגים בבתי הספר. גם מבחינה זו נגיף הקורונה מבחין בין עניים לעשירים.

לא מפתיע איפה לשמוע הורים ממשפחות מבוססות, שמצהירות שילדיהן לא יחזרו עדיין לבתי הספר. יש להם שומנים לשרוף ויכולת ללמד בהוראה ביתית.

מי שאין לה ברירה כרגע, נוסף על המורים, זו האוכלוסייה המוחלשת. לקחו להם את ימי החופש, גם העתידיים, הם ניצלו את תקרת החוב בבנקים ועוד רגע יפשטו יד. להם המדינה חייבת לדאוג. המורים צריכים לדעת שהם חוזרים בשבילם. רק בשביל השליחות הזו חייבים לחזור.

רם כהן הוא מנהל תיכונט ע"ש אלתרמן, תל אביב־יפו