עוד מהדהד נאום השפנים

לפני שלושה עשורים, בשיאו של משבר פוליטי שנחרט עמוק בזיכרון הקולקטיבי בשם "התרגיל המסריח", נישא "נאום השפנים" המפורסם של הרב שך; מנהיגו הבלתי מעורער של הציבור החרדי־ליטאי בישראל. מסריו של אותו נאום מהדהדים עד היום בחברה החרדית, והשפעתו על המערכת הפוליטית כולה ניכרת עד לרגע זה, אולי ביתר שאת. הנאום נרשם בדפי ההיסטוריה כאירוע מכונן ביחסי שמאל־חרדים; מעמד הר סיני פוליטי פנים־חרדי, כשהדיבר הראשון על לוחות הברית שניתנו בו, היה "לא תכונן ממשלה עם השמאל".

העמדות הפוליטיות והמדיניות שביטא הרב שך בפומבי, ובהן תמיכה בהחזרת שטחים תמורת שלום אמת, הטעו את השמאל. בנאומו הבהיר הרב שך שסלידתו העמוקה מהשמאל, והחשבון ההיסטורי שלו עם מפא"י, חזקים הרבה יותר מעמדותיו היוניות. באופן טבעי, המשפט שמשך תשומת לב ונצרב בזיכרון היה זה שבו תקף הרב שך את הקיבוצים, "מגדלי השפנים והחזירים". אולם המילים החשובות יותר באו מייד לאחריהן, כשהציג שאלה עקרונית: האם ייתכן קיום לאורך זמן לעם היהודי, אם יתנתק לחלוטין מן הדת? תשובתו היתה ברורה: "אלה שניתקו את עצמם לגמרי מהעבר שלנו ומבקשים תורה חדשה, אלה שאין להם יום כיפור ואין להם שבת - במה הם יהודים?"

הרב שך הבין היטב ש"מגדלי החזירים והשפנים" לא יהפכו לחרדים, אך ראה סכנה גדולה בבורות ביחס לרמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, ביחס לתורה שבעל פה ולמשנה, ביחס לתפילות, לעלייה לתורה, ולמנהגי שמחה ואבלות. כל זה, לדעת "גדול הדור", הרב שך, נזנח והוזנח על ידי הציונות החילונית, שהונהגה במשך קרוב למאה שנים על ידי תנועת העבודה.

30 שנה חלפו מאז אותו נאום, ודומה שצוואתו של הרב שך הוגשמה במלואה. המסר של ההנהגה החרדית לחברה הישראלית רם וברור: תמיד נעדיף ממשלה ימנית. התפיסה שהשמאל הישראלי מציג ברובו המכריע השקפת עולם אנטי־דתית, המתכחשת למסורת היהודית, היא נחלתם של כל החוגים החרדיים, בלא יוצא מן הכלל. אלה מרגישים, מבחינת המסורת והזהות היהודית, נוח בקרבת אנשי הימין יותר מאשר בקרבת אנשי השמאל, שדבקותם העיקשת בערכים אוניברסליים, חילוניים, המבקשים להיות חלק ממשפחת העמים - מרחיקה מהם יהודים שומרי מצוות.

זיקתו של הימין אל המסורת והדת נחשבת בעיני החרדים לאותנטית ושורשית. מחנה זה גם לא נתפס כשותף ל"חינוכם מחדש" של העולים בשנותיה הראשונות של המדינה ולתפיסת "שלילת הגלות", שביקשה להשיל מעצמה את אורח החיים היהודי. החרדים אינם מזהים בימנים, גם בחילונים שאינם שומרי תורה ומצוות, את הצורך הפילוסופי לעגן את החילוניות בהשקפות עולם זרות, מנוגדות ואולי אף אנטגוניסטיות לדת בכלל, וליהדות בפרט. הם מזהים בימין סקטור חברתי שמקור הסמכות שלו הוא ריבון עולם ולא האדם. לתומכי המחנה הלאומי, שמייצגים את "בעלי האמונה התמימה", החרדים מייחסים זיקות עמוקות יותר למסורת היהודית, ולכן רואים בהם בני ברית אמינים.

בחלוף 30 שנה, דומה שברית הימין־חרדים כרוכה בחיבור תרבותי עמוק, ולא רק באינטרסים פוליטיים. מותר כבר לדבר עליה במונחים של חתונה קתולית.

דוד זולדן הוא חבר הוועדה לשוויון בנטל וממייסדי הנח"ל החרדי; בימים אלה רואה אור ספרו החדש "החרדים החדשים"