דיפ פייק קמפיין

כדי לבסס קונספירציה מצליחה, היום כבר לא מספיק רק להוציא אותה לאור, צריך לתמוך אותה ב״נתונים״.

הגרפים, הטבלאות והמפות נשארים בראש שלנו הרבה אחרי שמתברר שהטענה אינה נכונה. כך למשל, אחד הספינים שהתרוממו בימים הראשונים שאחרי 7 באוקטובר קשר את האירוע להעברת כוחות לגדה, ואפילו ספציפית לסוכה שלצבי סוכות. התיאוריה הוסיפה לעלות שוב ושוב, גם אחרי שהופרכה על ידי דובר צה״ל והרמטכ״ל, וקיבלה תוקף מחודש רק באחרונה,בסדרה המדוברת (ומבוססת הנתונים) של התאגיד, "דו"ח רולניק".

בשבוע שעבר נרקמה במוח קודח כלשהו קונספירציה קטנה, לא ביטחונית חלילה או מדינית, רק רגשית, מניפולטיבית ומאוד־מאוד פוליטית: הטענה שמתנהל קמפיין מתוזמר נגד משפחות החטופים, שממומן על ידי הממשלה. אף אחד לא אמר איך המימון או התיאום פועלים. אף אחד גם לא שאל.

לקראת סוף השבוע הוציא מיזם המחקר "פייק ריפורטר" (שעליו מרבה התקשורת להסתמך) דוח דחוף בשם המרושע ״הקמפיין נגד משפחות החטופים״. הדוח פורסם בעקבות מה שהוגדר כערנות של צוות חוקרי המיזם להחמרה בשיח נגד משפחות החטופים. התקשורת עטה על הדוח כמוצאת שלל רב ואימצה אותו כחלק מהמלחמה הקדושה שלה בהסתה. אבל כשאין הגדרה מוסכמת להסתה, כל גוף מחקר מחליט מתי התכנים חוצים את הגבול. כך, הסקירה של צוות "פייק ריפורטר" התמקדה באנשי ימין בלבד והגדירה כהסתה את עצם הביקורת על דמויות בעלות אוריינטציה פוליטית כמו רונן צור וגיל דיקמן.

מנגד, לא נבחנו המתקפות על איריס חיים והעדות שלה על אלימות ועל סתימת פיות, גם לא השיח הציבורי הרעיל נגד אליהו ליבמן שבנו חטוף בעזה, אך היו מי שפקפקו בזהותו. לא הוזכרה גם ההתנהלות הכוחנית של המטה כלפי משפחות נוספות שלא יישרו קו.

כל אלה לא התאימו להנחת היסוד של מפיקי הדוח (אבל גם של רוב כלי התקשורת הלוקחים חלק בספין האומלל), שקיים שיח אלים נגד משפחות חטופים והוא חלק מקמפיין מאורגן.

הדוח של "פייק ריפורטר" הוא חלק ממגמה רחבה של ״מחקרים״ שמבוצעים ללא קריטריונים וללא כללי ניתוח. כמו מוצר בייצור המוני, שמשתמשים בו כמה פעמים ומעיפים כי זה זול. ומי כבר יבדוק בקצב הזה שיוצאים מחקרים וסקרים? יותר מזה, גם אם אנשים חושבים שהמאבק של מטה משפחות החטופים לא אותנטי או פוליטי, ואפילו שהוא מחזק את חמאס - לצד עמדות אלו יש גם עמדות הפוכות לחלוטין. אפילו בקרב משפחות החטופים עצמן הדעות חלוקות. מי מחליט איפה מתחיל ונגמר חופש הביטוי? סביר להניח, למשל, שלא הרבה מכוני מחקר יגלו ערנות לטרנד המתפתח של קריאה לרצח ראש הממשלה וצעקות ״בוגד״ בהפגנות.

מה שבעיקר בולט בדוח הזה, כמו ב״מחקרים״ רבים אחרים, הוא הסטנדרט הכפול. או חוסר הסטנדרט. למה דווקא חופש הביטוי של מצביעי ימין מסומן כמסוכן לביטחון? מלבד ה״משיחיים״, שמוצגים כשוליים, שאר אנשי הימין הלא לגיטימיים מתויגים תחת הקטגוריה ״ביביסטים״, שצריך "לנקות" את הרשת מהשיח שלהם, כלומר מהדעות שלהם.

מנגד, לא נבחנו המתקפות על איריס חיים והעדות שלה על אלימות ועל סתימת פיות, גם לא השיח הציבורי הרעיל נגד אליהו ליבמן שבנו חטוף בעזה, אך היו מי שפקפקו בזהותו. לא הוזכרה גם ההתנהלות הכוחנית של המטה כלפי משפחות נוספות שלא יישרו קו

אחד הפורמטים הפופולריים בתקשורת באחרונה הוא הניסיון להתחקות אחר המקורות של מכונת הרעל. הכתבות הללו תמיד מסתיימות באותו אופן כשהעיתונאי החוקר מגיע למקור הסכנה: מזרחי תומך נתניהו מהפריפריה.

לקראת אמצע השבוע, הדיון על הקמפיין נגד משפחות החטופים דעך כלא היה. ההתעסקות בו הפכה מינורית, כדרכם של ספינים שקריים שמנמיכים את עצמם כדי להיבנות על הספק. אבל הספינים של סוף השבוע יימשכו. חלקם ישקעו בתודעה כאמיתות שמגובות בנתונים. ועם נתונים כאלה, מי צריך מחקרים על סוכני כאוס איראניים?