"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
סג"ל סילף את הסיפור הציוני
ב־1948 נאבק היישוב העברי על עצם קיומו כתנאי למדינה • לשם כך היתה הנהגתו מוכנה גם לנקוט צעדים שלמדינה ריבונית מבוססת אסור להרשות לעצמה
חברת הכנסת גאולה כהן (מהתחייה, במרכז) וחבר הכנסת רחבעם זאבי (ממולדת, מימין) מובילים צעדה בעיר העתיקה בירושלים (ארכיון)| צילום: ISRAELI TSVIKA
תגובה

סג"ל סילף את הסיפור הציוני

ב־1948 נאבק היישוב העברי על עצם קיומו כתנאי למדינה • לשם כך היתה הנהגתו מוכנה גם לנקוט צעדים שלמדינה ריבונית מבוססת אסור להרשות לעצמה

,עודכן
0השמעה

אראל סג"למזדעק בעיתון זה על הצביעות לכאורה שבביקורת משמאל על אנשי הימין הדתי־מתנחלי, אשר בעיצומה של המלחמה בחרו לחגוג את ההזדמנות להקים מחדש התנחלויות בעזה. בתגובה ממחזר סג"ל את טענתו הקבועה שלפיה גם ברל כצנלסון, בן־גוריון והמיינסטרים של תנועת העבודה ההיסטורית תמכו בטרנספר לערביי הארץ.

סג"ל מזכיר את תמיכתם של חברי כנסת ממפלגת העבודה ב־1993 בהצעת חוק לפסילת מפלגת "מולדת" מהתמודדות בבחירות, משום שדגלה ב"טרנספר מרצון", זאת אף שהאבות המייסדים של מפלגת העבודה תמכו לכאורה באותו דבר בדיוק.

אלא שברל כצנלסון תמך בהמלצות ועדת פיל לחילופי אוכלוסייה מוסכמים של כ־200 אלף איש בין המדינה הערבית והמדינה היהודית - צעד שזכה אז לתמיכה בינלאומית. לעומת זאת הבהיר ברל כי "מעולם לא דגלנו בטרנספר מאונס" וכי "איננו רואים חילופי אוכלוסים כדבר שתחול בו הכפייה". למי שחשב שבשם תקומתו הלאומית העם היהודי רשאי לשעבד עם אחר השיב ברל שמבחינתו "מדובר בסירוס מוחלט של האידיאל הציוני".

בניגוד מובהק לכך, ה"טרנספר בהסכמה" שבו דגלה "מולדת" היה מונח מכובס לטרנספר בסחיטה או בכפייה של ממש, שבדומה לתוכנית הנוכחית של "טרנספר מרצון" לתושבי עזה אמור היה להתבצע באמצעות דחיקת הפלשתינים לעזוב על ידי פגיעה ביכולתם להתפרנס או לרכוש השכלה, או כגירוש בכוח של האוכלוסייה והעברתה במסגרת הסכם עם מדינה אחרת.

גם בכל הנוגע לעידוד עזיבה וגירושים שנויים במחלוקת במלחמת העצמאות רב השונה על הדומה בין שתי התקופות. ב־1948 נאבק היישוב העברי על עצם קיומו וחתר ליצור רצף טריטוריאלי בר־הגנה עם רוב יהודי, כתנאי הכרחי למדינה יהודית ודמוקרטית. לשם כך היתה הנהגתו מוכנה גם לנקוט צעדים שלמדינה ריבונית מבוססת אסור להרשות לעצמה. לעומת זאת, תוכניתו המופקרת של הימין הדתי־מתנחלי כיום, הכוללת הקמת התנחלויות בעזה כחלק מתוכנית גדולה של גירוש וסיפוח, תעשה בדיוק את ההפך - תחמיץ הזדמנות היסטורית למנף את הישגיה הצבאיים של המלחמה להישגים מדיניים אזוריים שיחזקו את ביטחון ישראל, ובטווח הארוך תשים קץ ליכולתנו להמשיך להתקיים כמדינה יהודית דמוקרטית.

ה"טרנספר בהסכמה" שבו דגלה "מולדת" היה מונח מכובס לטרנספר בסחיטה או בכפייה של ממש, שבדומה לתוכנית הנוכחית של "טרנספר מרצון" לתושבי עזה אמור היה להתבצע באמצעות דחיקת הפלשתינים לעזוב על ידי פגיעה ביכולתם להתפרנס או לרכוש השכלה, או כגירוש בכוח של האוכלוסייה והעברתה במסגרת הסכם עם מדינה אחרת

כפי שניר רייזלר הראה לאחרונה במאמר מאיר עיניים בכתב העת "תלם", המהלך של סג"ל מצטרף לניסיון המתמשך של ח"כים בימין לשכתב באופן שקרי את העבר ולייחס להוגי הציונות ומנהיגיה תפיסות אנטי־הומניסטיות המהוות את היפוכן של השקפותיהם המקוריות.

רק דרך מהלך של שכתוב גס של ההיסטוריה הציונית, שסג"ל הוא ממוביליו הבולטים לאורך השנים, יכול המחנה המתיימר להיות לאומי להסוות את הסתירה העמוקה בין החזון הציוני המקורי לבין הדרך המסוכנת שבה הוא מוביל את המדינה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

רמי הוד

רמי הוד הוא מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון