לירות - כדי להפיל

על פי הגדרה מקובלת בעולם התעופה אזור אסור לטיסה הוא כזה שכלי טיס הנכנס לתוכו מסתכן בכך שהוא עלול להיות מופל. אזורים אלה נקבעים בידי המדינות השולטות במרחב האווירי שהוא חלק מהטריטוריה שלהן. יש אזורים אסורים לטיסה באופן קבוע, המסומנים על מפות הנתיבים שבשימוש הטייסים. יש אזורים אסורים לפרקי זמן מוגבלים, אולם לגביהם מתפרסמות התראות מיוחדות. טייסי חברות התעופה ויתר כלי הטיס מצייתים להוראות ועוקפים אזורים אלו כדי לא להסתכן.

בלוב מדובר בכפיית האיסור נגד טיסות צבאיות וממשלתיות. כדי להבטיח זאת צריכים להתקיים כמה תנאים: יש לדעת אם מטוסים מתכוונים להמריא מתוך האזור או לטוס לתוכו, זאת באמצעים שונים שבידי גופי המודיעין. שנית: אם וכאשר המטוסים כבר באוויר והם מתקרבים לאזור האסור - נדרשת תמונת מעקב. לשם כך צריך שיהיה באזור רדאר המסוגל לראות ולעקוב אחר המטוסים, באמצעות מטוס המצויד במכ"ם המכסה את כל האזור האסור. לאחר מכן, את המידע על מטוסים ממריאים ועל מקום הימצאם המדויק באוויר יש להעביר למרכזי הפיקוד בקרקע, השולטים על הכוחות.

תנאי נוסף הוא שמטוסי יירוט חייבים להימצא כל העת בקרבת מקום, כך שאפשר להפנותם ולכוונם לעבר המטוסים המפרים את האיסור - את זאת ניתן לבצע על ידי בקרי הטיסה שמול מסכי הרדאר. כדי להבטיח רצף חייבים להחזיק כל הזמן מטוסים מוכנים באוויר, טסים הלוך ושוב על גבולות האזור האסור ומוכנים ליירוט. בנוסף, כדי להבטיח המשכיות וגם מענה למצב שבו יופיעו הרבה חדירות מטוסים לאזור האסור, יש להחזיק לצורך גיבוי כל העת על הקרקע מטוסים בכוננות. המטוסים האלה חייבים להיות בבסיסים הנמצאים בקרבת מקום כדי שיוכלו להגיע בזמן קצר. לשם כך בדרך כלל משתמשים בשדות תעופה סמוכים או בנושאות מטוסים שמקרבים אותם לאזור האסור.

כאשר כל האמצעים נמצאים במקום ובמידה מספקת - די בכך כדי להרתיע ולמנוע חדירות לאזור האסור. אם בכל זאת יהיה מי שיפר את האיסור, אנו בוודאי נשמע על מטוסים שהופלו על ידי המיירטים.

הכותב הוא מפקד חיל האוויר לשעבר