מה האמריקנים באמת רוצים

ארה"ב היתה הראשונה שהתייצבה לצידנו ולהעניק לישראל חיבוק חם לאחר מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ב־7 באוקטובר. מאז מוסיפים האמריקנים להעניק לנו סיוע כלכלי וצבאי נדיב, וחשוב לא פחות - גם מטרייה מדינית בזירה הבינלאומית, זירה צינית ואף עוינת לישראל.

התמיכה והגיבוי האמריקניים היו ונותרו אחד מנדבכי היסוד של בניין העוצמה והביטחון של ישראל, והם תורמים לא רק לחוסן שלנו אלא גם ליכולתנו להרתיע את אויבינו. שהרי בלא איומיו המפורשים של הנשיא ביידן, אפשר שחסן נסראללה ופטרוניו האיראנים היו מתפתים להרחיב את הגבולות ואת ההיקף של העימות שהם מנהלים מולנו.

אלא שצידו השני של המטבע, ובעצם של אותו חיבוק אמריקני, הוא שיש בו לא רק הענקת חום ותחושת ביטחון אלא גם כדי להגביל ולהצר את צעדינו, שהרי האמריקנים מחבקים אותנו כה חזקעד שאיננו יכולים להשתחרר מחיבוקם.

אי אפשר להאשים את ההנהגה הישראלית שברגע של מצוקה, ואולי גם אובדן עשתונות, הטילה עצמה לזרועות האמריקנים. אבל חשוב לזכור כי ישראל הקפידה תמיד להסביר לבעלי הברית הללו שייחודה ויתרונה הוא שבניגוד לבעלי ברית אחרים של וושינגטון ברחבי העולם, אנו איננו זקוקים לחיילים אמריקנים שיגנו עלינו מפני אויבינו, וכל שוושינגטון צריכה לעשות הוא לשמור על היתרון הצבאי של ישראל - ואנו כבר נדע ללחום את מלחמתנו. עתהמיהרו האמריקנים לשלוח נושאות מטוסיםלאזורנו כדי להגן עלינו, ואולי אף ללחום את מלחמתנו.

אין פלא שהאמריקנים פועלים להגביל את חופש התמרון והפעולה של ישראל. הם מבקשים שצה"ל יעבור ללחימה בעצימות נמוכה ברצועה, יימנע מלהיאחז בה ואף דורשים הכנסת סיוע לתושבי הרצועה, המאפשר לחמאס להמשיך ולקיים בה את שלטונו. לעתיד לבוא מבקשים האמריקנים להעביר את הרצועה לשליטה של הרשות הפלשתינית, ואולי גם ישלימו עם המשך שלטונו של חמאס בה.

מה שצריך להטריד הוא לא עצם קיומם של חילוקי דעות ואף אי־הסכמות בין חברים, אלא העובדה שבבסיסם עומדת ראייה אמריקנית ארוכת ימים המביטה אל האזור ובעיותיו בעיניים מערביות, כאילו החברה הפלשתינית, ובעצם כלל החברות הערביות, הן חברות מערביות שערכיהן ערכים מערביים. ומה שחשוב יותר הוא שההיגיון המנחה אותן ואת מנהיגיהן הוא היגיון מערבי. משום כך לחצו האמריקנים על ישראל להסכים שחמאס יתמודד בבחירות לרשות הפלשתינית בשנת 2006, בתקווה שהדבר יביא להתמתנות שלו, ולכן גם דרשו מישראל שלא לפגוע בתשתיות לבנוניות במלחמת לבנון השנייה, ובכך שללו מאיתנו את הניצחון שהיה מונע את הפיכתו של חיזבאללה לאיום כה משמעותי על ישראל. לכן גם תמכו בהתלהבות במהפכות האביב הערבי, ואילו כעת הם משליכים את יהבם עלהרשות הפלשתיניתועל ממשלת לבנון כמי שירסנו את חמאס ואת חיזבאללה.

מה שצריך להטריד הוא לא עצם קיומם של חילוקי דעות ואף אי־הסכמות בין חברים, אלא העובדה שבבסיסם עומדת ראייה אמריקנית ארוכת ימים המביטה אל האזור ובעיותיו בעיניים מערביות

את המחיר שילמה ישראל, ותשלם גם בעתיד - כמו גם בעלות ברית אחרים של וושינגטון באזור. יש רק לקוות כי האמריקנים מודעים לכך שלמלחמה בחמאס יש בפעם הזו השלכות גלובליות שישפיעו על מעמדה של וושינגטון בחלקים אחרים של העולם. שהרי כישלון של ישראל להשיג את מטרות המלחמה ייתפס בעיני העולם ככישלון אמריקני, ויעניק רוח גבית לכל אלו המבקשים לקרוא תיגר על ארה"ב ולאיים על בעלות בריתה ברחבי העולם, החל בסין ובצפון קוריאה וכלה ברוסיה.

הידידות עם ארה"ב היא נכס שעלינו לשמור מכל משמר, אבל האמריקנים יעריכו אותנו יותר אם נעמוד על שלנו, ובסופו של דבר יודו לנו כשיתברר להם שהנחישות הישראלית עתידה לשרת גם אותם. כך קרה כשהפצצנו ביוני 1981 את הכור האטומי בעיראק. האמריקנים גינו בחריפות את התקיפה, ורק עשור אחר כך, כשיצאו ללחום בסדאם חוסיין לאחר שזה פלש לכוויית, הכירו בטעותם.