הקונספציה שאחרי

מיטוט היכולות הצבאיות של חמאס לא יביא לחיסול הרעיון שנקרא "חמאס" והשאיפה להשמדת ישראל. נדרש תהליך ארוך של דה־חמאסיזציה ושינוי דפוסי החשיבה הקיימים בקרב האוכלוסייה העזתית באמצעים רכים כמו חינוך, תרבות ושירותי דת. קיימת הזדמנות חד־פעמית למפנה היסטורי. הטיפול בסוגיה צריך לשמור על האינטרסים הישראליים - עליונות ביטחונית, לגיטימציה מהקהילה הבינלאומית ושמירה על יחסיה של ישראל עם מדינות האזור.

בימים אלה נראה שהלחימה בעזה מגיעה לסוף השלב העצים, או שלב א', תלוי בזהות מוציא ההודעה או האינטרסים שלו. כהמשך לכך נשמעים קולות בפוליטיקה ובתקשורת המציעים פתרונות מסוגים שונים למה שנקרא "היום שאחרי". המציעים פתרונות לאותו "יום שאחרי" נשבו בקונספציה חדשה - הקונספציה שאחרי הקונספציה: התפיסה שמדובר במלחמה מוגדרת, שתסתיים בפרק זמן מצומצם ושאחריה אפשר להכריז - סיימנו.

אך קונספציית "היום שאחרי" קורסת בימים אלה. מטרות הלחימה הצבאית לא תושגנה באופן מלא בטווח הנראה לעין. הלחימה הצבאית תחסל חלק ניכר מהיכולות ההתקפיות של חמאס אבל לא את כולן, ובוודאי שלא את עצם קיומו. כלומר, המונח "היום שאחרי" עצמו מוטעה מיסודו. הוא משרה בנו מחשבה שמדובר במצב בינארי: תוך כדי המלחמה, אחרי המלחמה. אך הדבר איננו נכון מאחר שהמלחמה היא לא נגד השלטון הצבאי של חמאס - המלחמה היא נגד התפיסה המושרשת עמוק בתוך אוכלוסיית עזה, התפיסה שגורסת שישראל היא אויב, שלמדינת ישראל אין זכות קיום, אין זכות להגדרה עצמית ושהמטרה המוצהרת של העם הפלסטיני היא גישת "מהנהר לים".

המאבק בגישה הזאת אינו רק צבאי. במובן מסוים היום שאחרי הוא עכשיו.

אם נרצה להגדיר את השלב השני בצורה פשוטה - נקרא לו דה־חמאסיזציה. כלומר, עקירה מוחלטת, מיגור של עצם קיום הרעיון של ארגון חמאס. דרך אחת לעשות זאת היא למשל באמצעות חינוך מחדש של תושבי עזה. לא מדובר במהלך משלים למלחמה אלא במאפיין נוסף של המלחמה עצמה, מלחמת מדינת ישראל נגד חמאס. ישראל נלחמת בתת־קרקע, מעל הקרקע, וגם בממד הפסיכולוגי. המאפיין הזה הכרחי לניצחון. הוא יכול לפעול לאחר סיום השלב הצבאי או במקביל אליו. הוא אינו סותר את העובדה שצה"ל צריך להשלים את משימותיו הצבאיות, או שצה"ל ימשיך לשלוט מבחינה ביטחונית באופן מוחלט בעזה ככל שיידרש. הוא באופן פשוט צד נוסף של המלחמה.

תמונת הניצחון לא תהיה כניעה של פעילי הזרוע הצבאית של חמאס, היא לא תהיה הכרזה של צה"ל על שליטה ביטחונית ברצועה - היא תהיה הכרה מוחלטת של האוכלוסייה העזתית בישראל

הגלגל לא מומצא כאן לראשונה. קדמו לו חינוך מחדש של אוכלוסיית גרמניה, קדם לו שינוי עמוק של התרבות היפנית לאחר מלחמת העולם השנייה. המטרה כאן אינה להשוות או לטעון שאופן הפעילות צריך להיות זהה, אך הרעיון הבסיסי דומה: תמונת הניצחון לא תהיה כניעה של פעילי הזרוע הצבאית של חמאס, היא לא תהיה הכרזה של צה"ל על שליטה ביטחונית ברצועה - היא תהיה הכרה מוחלטת של האוכלוסייה העזתית בישראל והתכחשות הרובד העמוק ביותר לרעיון החמאסי. רק אז נוכל לדון ביום שאחרי באמת. רק אז נוכל לומר שניצחנו.