היתה לי הזכות לשרת בכל הממשלות שיצחק שמיר ז"ל עמד בראשן ונזדמן לי להכיר מקרוב ולעומק את החומר שממנו הוא קורץ. מאז הוקמה המדינה היו לנו כתריסר ראשי ממשלה, מהם שרשמו פרקים בהיסטוריה של מדינת ישראל, אבל אין ספק כי יצחק שמיר היה יחיד ומיוחד באופיו ובכוח העמידה שלו. בימינו, כאשר האידיאולוגיה נמחקה מהמילון והעמידה על עקרונות שבקה חיים, מזדקרת ועולה דמותו של יצחק שמיר כנאמן לאידיאולוגיה שלו וכמי שדבק בעקרונותיו. אצל שמיר הנאמנות לערכים ולעקרונות גברה על כל אינטרס אישי או על הרצון לשרוד. כדי לשמור על תפיסות עולמו ועל האידיאולוגיה שלו הוא ניצב כצור חלמיש, כחומת ברזל. אצל שמיר השררה והכבוד נדחו תמיד מפני העקרונות. הייתי לידו ואיתו בהתרחש הניסיון להפיל את ממשלתו באמצעות "התרגיל המסריח", כלשונו של יצחק רבין. לתרגיל עם הריח הזה ניסו ליצור מעטה מדיני-אידיאולוגי, אבל האמת היחידה היתה הרצון להפיל את ממשלת האחדות בראשותו של שמיר ולהקים תחתיה ממשלה צרה בראשותו של שמעון פרס. ראיתי את יצחק שמיר עומד כמעט בודד במערכה כאשר חבריו ממפלגתו, ובהם כאלה שגידל, רומם וקידם, ביקשו לשכנעו להיענות לאולטימטום של מפלגת העבודה ולהשיב בחיוב למה שנקרא אז "שאלות בייקר", שעמדו בסתירה לעמדות היסוד של הליכוד, והכל מתוך נאיביות כי על ידי כך אפשר למנוע, כביכול, את נפילת הממשלה. העיקר להמשיך לכהן כשרים. לחבריו הלוחצים השיב שמיר: אני מסכים, אבל אתם צריכים לבחור לכם ראש ממשלה אחר. הם לא הצליחו, ובסופו של דבר הוכח כמה שמיר צדק - לא מוותרים על עקרונות! שמיר פיטר אז את מ"מ ראש הממשלה ושר האוצר שמעון פרס, ובעקבותיו התפטרו כל שרי מפלגת העבודה ויצחק שמיר הוא שהקים את הממשלה הבאה. יצחק שמיר ידע לעמוד איתן מול גדולים ותקיפים הן מבית והן בזירה הבינלאומית. מעולם לא פגשת אצלו פיק ברכיים. אבל בניגוד למה שמנסים לשוות לדמותו, הוא ידע לעשות זאת בחוכמה, בכבוד, ולמצוא את שפת התגובה המתאימה. בכל נושא שלא פגע בעקרונותיו הוא היה מעט רך ואפילו ותרן, אך לא כן כאשר היה מדובר במהות. נזכיר כאן את ועידת מדריד - מעין ועידה בינלאומית שישראל שללה קודם לכן תמיד מחשש להסדר כפוי. שמיר העמיד תנאים: לא ועידה בינלאומית אלא רק פתיחה בחסות; המשא והמתן לאחר הפתיחה יהיה דו-צדדי בלי השתתפות של צד שלישי; במו"מ ישתתפו רק פלשתינים תושבי השטחים (לא אש"ף); ולא תהיה סמכות אכיפה. בהכירו את שמיר ואת עמידתו על עקרונותיו, לא היתה לממשל האמריקני ברירה אלא להסכים לתנאיו. ולא רק האמריקנים אלא גם מדינות ערב והפלשתינים נאלצו לענות אמן אחר מתווה שמיר, והכל משום שהבינו שללא קבלת תנאי שמיר אין ועידה. גם מבית ידע שמיר לעמוד מול גדולים ותקיפים. תיזכר עמדתו בתקופת מלחמת המפרץ. סדאם שיגר 40 סקאדים לעבר ישראל. כמה מבכירי ממשלתו, לרבות שר הביטחון וכמה מבכירי המטכ"ל, לחצו לפעול בדרכים שונות מול עיראק ולהתערב במלחמה שניהלה ארה"ב. גם כאן עמד שמיר כחומה בצורה. הוא סבר שמעורבות ישראלית תיצור אופי אחר למלחמה ושהיא עלולה לשבש את התוכנית האמריקנית. דומה כי לא יימצא היום מי שיאמר כי שמיר לא צדק. יצחק שמיר קורץ מהזן של דור המנהיגים נקיי הדעת ונקיי הכפיים שקמו לנו, ואשר כל חייהם וכל ישותם היו קודש לעם ולמדינה. הוא לא התנשא ולא התרברב. צנוע היה. מסכת חייו, מהנהגת המחתרת נגד הבריטים והמאבק להקמת מדינה לעם היהודי ועד ראשות ממשלת ישראל, היתה מסכת חיים הרואית, ואכן שר ההיסטוריה עשה איתו צדק. הכותב שימש בתפקידי סגן ראש הממשלה, שר המשפטים, שר האוצר ושר התעשייה והמסחר בממשלות שמיר
