אחד ממאפייני המשבר הוא ההתנצחות בין מצרים לבין חמאס ותומכיו, כשעמדתה של מצרים מורכבת ומעוצבת ע"י שורה של גורמים:
א. בעיני מצרים, המלחמה בין ישראל לחמאס אינה מוגבלת, אלא היא מאבק רחב המתנהל במזה"ת בין שני מחנות. האחד הוא איראן ותומכיה (סוריה, חיזבאללה והחמאס), והשני הוא מחנה מתון ופרו-מערבי בהנהגת מצרים וערב הסעודית. בהקשר זה רואים המצרים את הנהגת חמאס כמי שפועלת משיקולים זרים ובמגמה להתסיס ולהבעיר את האזור ומייחסת לה עזות מצח וכוונות זדון.
ב. מצרים מתוסכלת מירידת מעמדה האזורי. מי שהיתה המוציאה והמביאה בסוגיות אזוריות נאלצת לצפות בטורקיה ובקטאר הקטנה מתווכות ומפשרות בהצלחה, בעוד מצרים הגדולה אינה משתלטת על ארגון קטן בגבולותיה.
ג. קיימת זיקה ישירה בין ארגון החמאס, שנולד מתוך תנועת האחים המוסלמים במצרים, לבין התנועה האם, ולפיכך גם חשש של השלטונות המצרים מפני זליגה של המשבר בעזה לתוך הזירה הפוליטית הפנימית במצרים.
ד. מצרים חוששת שתמצא עצמה כשרצועת עזה כרוכה על צווארה. המצרים קשובים לדיבורים בישראל על השלמת מהלך ההתנתקות מעזה ומבינים כי במצב כזה יהפוך הקשר למצרים למוצא העיקרי מרצועת עזה, והדבר אינו לרוחם. כזאת היא מגמת הדברים עם תחילת המבצע בעזה. ככל שיימשך המבצע, צפוי הלחץ על מצרים רק להחריף.
הכותב שימש בעבר כשגריר ישראל בארה"ב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו