הקרבות המתנהלים בדרום הארץ בין כוחות צה"ל לאנשי חמאס ברצועת עזה מהווים מלחמה לכל דבר, כולל סיכון לחיי חיילינו ולחיי האזרחים ברצועת עזה. צה"ל פועל למען השגת מטרה חשובה ביותר - לאפשר לתושבי דרום הארץ לחיות חיים נורמליים, דבר שנמנע מהם במשך שנים רבות בעקבות ירי רקטות לעבר יישובינו על ידי המחבלים ברצועה. לכן יעד הפעולה ברור - הפסקת ירי הרקטות לעבר יישובינו. גם אם היו אשליות שניתן להשיג יעד זה בדרך הקלה לכאורה באמצעות השימוש בחיל האוויר בלבד, למדנו שוב דבר שכבר הוכח במלחמת לבנון השנייה - שללא הכנסת כוחות קרקע לשטח האויב לא ניתן לבצע משימה זו. הדרך היחידה להפסיק את ירי הרקטות היא הגעת כוחות צה"ל לאזורים שמהם משגרים את הרקטות. מהלך זה מתבצע בימים אלה. אפשר לקרוא לזה "כיבוש" או כל מילה אחרת, אך הדרך היחידה לנצח במלחמה היא פלישה לשטח האויב. אזורי השיגור של הרקטות מהרצועה אל יישובינו, צפונית ומזרחית לרצועה, ודאי ידועים לצה"ל. המרחק אליהם אינו גדול מדי ולכן ניתן להגיע אליהם. לאחר שצה"ל יתייצב באזורי השיגור ובסביבותיהם ייעשה מאמץ להביא לשינוי המצב ברצועה, כך שגם לאחר יציאת צה"ל לא יחזור ירי הרקטות. זה ודאי לא יהיה פשוט, אך זה לא נראה כמשימה בלתי אפשרית. יש להניח שלא נעלם מעיני אזרחי ישראל כי רבים מהשטחים ברצועת עזה, שבהם נלחם צה"ל כעת על מנת להשתלט עליהם, הם שטחים שפונו במסגרת ההתנתקות מגוש קטיף ומיישובינו בצפון הרצועה. הדבר מוכיח, אם עדיין היתה דרושה הוכחה, עד כמה נואל היה צעד זה. יש לקוות שהפעם נלמד את השיעור. הכותב כיהן בעבר כשר הביטחון
