לא מעט בורות ותיקונים בדרך ארלוזורוב

יוסי ביילין, במאמרו "תעלומת ארלוזורוב" ("ישראל השבוע", 31.5.13), נדרש לפרשת הרצח של ד"ר חיים ארלוזורוב ז"ל, ובו הוא מגיש תיאור חסר של העובדות, אולי בהנחה שרוב הקוראים אינם בקיאים במה שהתרחש לפני 80 שנה. 

כיוון שהוא מזכיר את אבי ז"ל, צבי רוזנבלט (ולא רוזנבליט, כפי שנכתב), שכונה אז "הנאשם מס' 2", וזוכה, אני רואה חובה לעצמי, לרענן במקצת את הזיכרון.

וכך כותב ביילין: "סימה ארלוזורוב (אלמנתו של הנרצח; י.ר.) אכן זיהתה שני פעילי ימין, אברהם סטבסקי וצבי רוזנבליט, כמי שעקבו אחריה ואחרי בעלה", זיהתה? כך סתם, זיהתה בביטחון, בלי כל בעיה, חד וחלק?

כיוון שברצוני להימנע מפירוט מלא של כל פרשת הזיהויים המביכים והעדויות הסותרות של גברת ארלוזורוב, אתמצת כאן רק את עיקרי הדברים:

הגברת ארלוזורוב "הצליחה" לזהות את צבי רוזנבלט רק במהלך מסדר הזיהוי השלישי(!), כאשר בשלושת המסדרים היא הצביעה על לא פחות משבעה(!) חשודים, כולם אנשים שונים זה מזה בפיזיונומיה שלהם. 

אחד מן המזוהים כביכול (צבי שניידרמן) נפסל מייד על ידי החוקרים, כשהתברר כי איבד שלוש אצבעות בכף ידו השמאלית (זו שאמורה היתה להחזיק באקדח) בתאונת עבודה בנגרייה.

המפקח יהודה טננבאום־ארזי, ראש המחלקה הפוליטית במטה המשטרה, בדו"ח שהגיש למפקדו, כתב בנושא זה: "הגברת סימה ארלוזורוב ידעה את תוכניות המשטרה בקשר עם הזיהויים". זה היה יותר מרמז עבה ביחס לקשר האמיץ שהתקיים בין בכירים במשטרת המנדט לבין גורמים במפא"י, קשר שנועד להבטיח את התקדמות החקירה בכיוון הפוליטי הרצוי.

פרק הזיהוי, מעורר התמיהות, היה בעצם תולדה טבעית למסכת העדויות וההכחשות החוזרות מצד האלמנה, ביחס למתנקשים בבעלה. העדות הראשונה והטרייה ביותר שלה נמסרה שעה קלה אחרי הרצח, בפנסיון "קטה דן", לשוטר שמואל שרמייסטר (לימים, מייסד חברת "השמירה"). 

זו היתה הגירסה הראשונה, והיא כללה גם תיאור של שני המתנקשים. כאשר שאל אותה השוטר אם המתנקשים היו יהודים או ערבים, השיבה כי היא חושבת שהשניים הם ערבים.

שרמייסטר דיווח טלפונית על העדות למפקד משטרת יפו, רוברט סטאפורד. הוא הקריא באנגלית את ההודעה ליומנאי תחנת המשטרה. בדיווח שלו נכלל משפט המפתח הבא: "ד"ר ארלוזורוב נורה על שפת ימה של ת"א בידי ערבי". על דברים אלה גם העיד שרמייסטר בבית המשפט.

סימה ארלוזורוב, שניצבה ליד שרמייסטר בעת הקראת ההודעה, יכלה בנקל לתקנו בקשר לזהות המתנקשים - היא הרי הכחישה מאוחר יותר כאילו אמרה שהמתנקשים ערבים - אבל התיקון היחיד להודעתו של שרמייסטר שעשתה היה - דקדוקי. היא הסבירה שבאנגלית יש לומר "SHOT" ולא "WAS SHOTTEN", כפי שאמר. זה הכל ולא יותר.

הדברים שמסרה הגברת ארלוזורוב לשוטר שרמייסטר - בטרם חל מהפך חד בעדויותיה - הם רק דוגמה אחת. לקראת חצות הובאה גברת ארלוזורוב לחדר החקירות של משטרת ת"א, שם הונחו בפניה לא פחות מארבעה אלבומי משטרה עם כ־600 תצלומים. רובם היו של יהודים שנחשדו או כבר נעצרו כחשודים בהשתייכות למפלגה הקומוניסטית.

שלושה שוטרים יהודים (מתתיהו בן־דב, יצחק שטיינברג וזאב הולצר) העידו לאחר מכן כי אחרי שעיינה באלבום הרביעי, דחתה אותו הגברת ארלוזורוב מעליה, ואמרה להם בפירוש: "אל תראו לי בחורים, הראו לי ערבים". 

אחרי שהכחישה כאילו אמרה שהמתנקשים היו ערבים, היא טענה שאחד מהם היה לבוש כערבי והשני כיהודי. אחר כך הסבירה שמס' 2, זה שירה, היה בלונדי (אבי היה שחור שיער). בהמשך היא דיברה על מס' 2 כ"טיפוס מזרחי בולט" (אבי היה יליד רומניה). 

הבאתי רק חלק מן התמיהות הבולטות מאוד (לשון המעטה) שהתעוררו בעקבות עדויותיה של סימה ארלוזורוב, לגבי זהות המתנקשים בבעלה. 

משום מה, במאמרו של יוסי ביילין, לכל שהזכרתי כאן לא היה אפילו זכר קלוש. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו