בשנים האחרונות המגמה בעולם היא של התפוררות. עמים מתפוררים, מדינות מתפוררות, השיטות הכלכליות התפוררו בזו אחר זו: ראשית הקומוניזם, אחר כך הסוציאליזם ועכשיו הקפיטליזם. לכולם ברור שחייבים למצוא משהו אחר. אפילו התא המשפחתי משתנה לנגד עינינו. אנחנו בעיצומו של תהליך.
לא כאן המקום להצביע על הסיבות שהביאו להתפוררות, ולא כל התפוררות נובעת מאותן סיבות. הקפיטליסטים המושבעים ביותר מבינים שהשיטה מתפוררת ושדרוש שינוי. החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל, שאושר השבוע בוועדת החינות והתרבות של הכנסת, נוסד מכורח השינוי הזה.
החוק בא להגן על התפוררות שרשרת המזון המחברת בין הכותב לקורא, ולהגן על הוצאות לאור המהוות פילטר, זרז ותג איכות לספרות טובה המהווה לבנה בתרבות העברית. עורכים, עורכים לשוניים, מתרגמים, דפסים וכל שאר העוסקים במלאכה - לכל אלה החוק מסייע.
מי שהתנגדה לחוק להגנת הספרות והסופרים היתה רשת חנויות ספרים. בעצם המילה רשת יש משום רתיעה לסופר - שכל מטרתו היא להיבדל ולהפריד וליצור יש מאין חוט דק ומובחן. החוק אינו חוק כלכלי, למרות שנראה ככזה. הוא חוק מאגד, הבא להגן מפני התפוררות עולם הספרים.
וכמו כל חוק שאינו נמסר על ידי אלוהים באמצעות עשרת הדיברות - שנחרטו על שני לוחות הברית ולא נמכרו ארבעה במאה - אלא נוצר על ידי בני אדם, יש בו פגמים. הרי אף אחד מאיתנו לא מושלם. על כן חשיבותו הרבה של החוק היא לא באותיות הקטנות ובסעיפים המפותלים, אלא ברוח הדברים. ורוח הדברים מודיעה: עד כאן. מכאן והלאה - לא.
אי אפשר למכור ארבעה ספרים במאה שקלים כי זו דרך המובילה להתפוררות. אי אפשר להעלים ספרי איכות של הוצאות המסרבות להתכופף לתנאי הרשתות, כי העלמה מובילה להתפוררות. אי אפשר לנהל בעלות צולבת (או אנכית) כי זו דרך המובילה להתפוררות. החוק אושר בוועדת החינוך, והבלמים קיבלו תוקף משפטי. עכשיו מה? עכשיו אפשר לקוות.
מדוע בעשרת הדיברות לא נכתב "אהוב את אביך ואמך" אלא דווקא "כבד את אביך ואת אמך"? כנראה כי אי אפשר להכריח את הלב, ואלוהים לא רצה להעמיד מכשול בפני הבנים והבנות. אותו עיקרון פועל עתה על רשתות הספרים; יהיה קשה מאוד להכריח אותן לקיים את החוק, אבל אפשר לקוות שהן ינהלו את עסקיהן באופן תרבותי ויכבדו את רוחו.
אני מאמין שכך יקרה, ושמרגע זה נחזור להתנהל באופן שפוי. הכותבים יעסקו בכתיבה, ההוצאות יחזרו לחיים ויצמיחו סופרים צעירים, הוצאות קטנות יתאוששו ויגוונו את היצע הספרים, בעלי מקצועות נלווים יהיו מסוגלים להתפרנס ממקצועם, והסוחרים ימכרו. והקוראים? הם ירכשו ספר, אחד, וישקעו בקריאה.
העדות הטובה ביותר להבראתו של שוק הספרים ולהצלחתו של החוק תהיה איחוד שלוש רשימות רבי המכר לכדי רשימה אחת, שתשקף כראוי את הרגלי הצריכה ואת החיוניות של התרבות בארץ. החוק עבר בוועדת החינוך פה אחד, כך שאין ולו צל של ספק בחיוניות הזו.
חברי הכנסת של ש"ס לא נכחו בהצבעה על החוק להגנת הספרות בוועדה, כי היו עסוקים מאחורי הקלעים בבחירת הרבנים הראשיים - עוד תפקיד שדורש איחוד כדי להבריא ולא לשמר את פיצול העדות. על התנהלותם של הח"כים הללו אבי זכרו לברכה היה אומר שיש אנשים שכל מלאכתם היא לזהות באיזה צד הפרוסה מרוחה.
אני רוצה לברך את ח"כ ניצן הורוביץ, מיוזמי החוק, ואת ירון סדן מדוחפי החוק. ואי אפשר לסיים את הרשימה ללא התרשמות עמוקה מהתנהלותה של שרת התרבות לימור לבנת. התאהבתי בה. ¬
הסופר חגי ליניק זכה בפרס ספיר לספרות לשנת 2011 על ספרו "דרוש לחשן" (הספריה החדשה)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו