הסכם ברית הגנה עם ארה״ב הוא שיבטיח את הישרדותה של מדינת ישראל לשנים רבות

האִמרה "אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ" היא אמרה מקראית שמשמעה: אל לאדם להתרברב ולהתפאר בכוונותיו קודם שהוכיח כי הוא מסוגל לבצען.

״כגודל הציפייה – גודל האכזבה"

לאחרונה אנו עדים בעיקר מן הדרג המדיני ומן הדרג הביטחוני לאיומים על חיזבאללה ועל חמאס; למשל: "החמס עומד בפני קריסה, מומלץ לו להיכנע עוד לפני שנשמיד אותו" "השתלטנו על המנהרות בצפון רצועת עזה" "החמאס איבד שליטה לחלוטין והפסיק לתפקד, בתוך זמן קצר נרסק את יכולותיו ונמגר אותו" "אנחנו ממליצים לחמאס להיכנע אם אנשיו לא רוצים להיפגש עם חבריהם המתים" "אנחנו ממליצים לחיזבאללה שלא להתערב במלוא העוצמה, אם יעשה כן נחריב את לבנון, את בירות וגם את יכולותיו" "אנחנו לא רוצים מלחמה, אבל אם יעלה חיזבאללה דרגה אנחנו נעלה חמש דרגות".

איומים, איומים ואיומים ללא שום תכלית, והמרחק בין יכולתנו לממשם לבין יכולתנו האמיתית הוא כמרחק המזרח מהמערב, פשוט מביך.

יש מי שהמליצו לראש הממשלה לתקוף בו־זמנית את חמאס ואת חיזבאללה ולהגיע עד נהר הליטאני. לו הייתה המלצתם מתקבלת, היינו היום במלחמה אזורית, ובה אבדות כבדות והרס נורא; מלחמה שאליה לא התכוננו.

המושג ״אני מקבל עליי אחריות״ על מה שקרה בעוטף עזה הפך למושג אמורפי, מקבלים אחריות בשביל לברוח מאחריות ונשארים בתפקידם. מי שבאמת חזק לא צריך לאיים כל שני וחמישי.

הינה המצב הנכון להיום בעזה:

1. המטרה למגר את שלטון החמאס ואת יכולותיו הצבאיות מיגור מוחלט היא מטרה רחוקה מהשגה, אם בכלל היא בת השגה. היא יוצרת ציפיות עצומות ואם לא תושג במלואה, תיצור אכזבות קשות.

2. גם אחר השתלטות על מרחב ח'אן יונס, יש לנו משימה לטפל בהשמדת מאות ק״מ של מנהרות, ובהן עשרות אלפי מחבלים, דבר שיימשך תקופה ארוכה מאוד אם בכלל אפשרי. האם יש לנו הזמן והאמצעים לכך?

3. בעיית שני מיליון פליטים והאפשרות לאסון הומניטרי יאלצו אותנו להפסיק את המלחמה. גם הזמן שתתיר לנו ארה"ב להמשיך בדרך הפעולה הזאת אינו ברור לחלוטין. צריך להביא בחשבון שכאשר נפעל להשמיד את המנהרות נהיה צפויים ללחימה מתוכן, ויהיו ניסיונות לזנב בכוחותינו. מלחמת גרילה עלולה להימשך שנים רבות ותגרום לנו לאבדות כבדות. כבר עכשיו עיקר הרוגינו במלחמה הוא לא במלחמה פנים אל פנים עם החמאס, אלא ממטענים, ממלכודים ומשיגור טילי נ״ט שהחמאס טומן לנו. אנחנו נכנסים לתוך המלכודות בלי שנטהר אותם מראש בפגזי ארטילריה, טנקים ובמטוסים.

אחת הבעיות המרכזיות בשימוש שלנו בתחמושת כנגד החמאס, היא לא רק הלחץ שמפעילים עלינו האמריקאים שלא לפגוע בבילתי מעורבים, אלא גם מחוסר תחמושת משווע של פגזי טנקים , פגזי ארטילריה וחימוש למטוסים במחסנים של צה״ל. היות ובמשך שנים הפיקוד הבכיר חי בקונספציה שהמלחמות הגדולות הסתיימו, ולא חידשו מלאי תחמושת בכמות שתספיק לשבועות של לחימה, ולכן נוצרה תלות מוחלטת בארה״ב שאינה מספקת לנו את כל דרישותינו .

צריך להביא בחשבון שבתוך שני מיליון הפליטים בח'אן יונס ובסביבותיה יש אלפי לוחמי חמאס ללא מדים, המתחזים לאזרחים תמימים. הם יפעלו נגדנו בעיתוי המתאים להם.

ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להחזיק כוחות גדולים בעזה לאורך שנים. גם הבעיה הקריטית של השמדת המנהרות החוצות דרך רפיח לתוך סיני עומדת בעינה. אם לא נשמידן, זה רק עניין של זמן עד שהכול יחזור לקדמותו. עד רגע זה לא החל צה"ל לטפל בהן.

חייבים לקדם מנהל אזרחי על ידי גורמים בין־לאומיים בעזה כדי שיקבלו עליהם את האחריות על כל מה שקורה לפליטים, ולא תיפול אחריות זו על כתפי מדינת ישראל. ישראל צריכה לצאת מליבת רצועת עזה ולעבור לפשיטות ולהפצצות מהאוויר לפי מודיעין מדויק.

צריך לחשוב מחוץ לקופסה ולחשוב גם על המצב המתרחש סביבנו: חיזבאללה יצא עלינו למלחמת התשה; החות'ים בתימן והאיראנים מצליחים לעצור את השיט העולמי בים האדום; ההברחות של אמצעי לחימה רבים מסוריה לירדן נמשכות. האזור הולך וגועש, ומדינת ישראל אינה עושה חשיבה אסטרטגית כוללת. הדרג המדיני איבד את זה לחלוטין בגלל אינטרסים צרים שגוברים על אינטרס ביטחון המדינה. אנו נגררים למלחמה מתמשכת שאין רואים את סופה. ״היום שאחרי״ שכולם נוהגים לומר – אינו נראה באופק.

ישראל צריכה אפוא לחתור לברית הגנה עם ארה״ב כי האיום סביבה הולך וגדל בקצב מואץ. ישראל היא מדינה קטנה, ללא משאבים מספיקים להתמודד לבדה עם איום קיומי שהולך ומתעצם בקצב מואץ סביבנו. אם נוסיף על כך את הכאוס החברתי שהיה לפני המלחמה ועלול לחזור אחריה, נוסף על התנהלותם של הדרג המדיני והדרג הביטחוני שגורמת להידרדרות הצבא כבר שנים – הרי ברית הגנה עם ארה״ב היא הדרך היחידה להבטיח לעוד שנים את קיומה של מדינת ישראל. ממילא נוצרה תלות מוחלטת שלנו באמריקאים (כגון בהספקת מלאי התחמושת) ובנושאים רבים אחרים.