כך התאהבנו במב"ם

לאורך העשור האחרון נמנעה ישראל מלהילחם באויביה ובחרה לנהל מולם מב"ם (מערכה בין מלחמות). ההישגים וההצלחות של המב"ם, ובלא ספק היו כאלו, העניקו לנו תחושה, שהתבררה לימים כמוטעית, כי ידינו על העליונה - מבצעית ומודיעינית - וכי המב"ם משמר ומחזק את ביטחוננו ואף מרתיע את אויבינו.

המב"ם היה אוסף של פעולות, לרוב חשאיות, שכללו בעיקר סיכולים ממוקדים ותקיפות אוויריות נקודתיות של מטרות אויב, לרוב בזירה הסורית אך גם על אדמת איראן. תפיסת המב"ם נועדה במקורה לעכב את ההתעצמות הצבאית של חיזבאללה ושל חמאס ואת תהליך הפיכתה של איראן למעצמה גרעינית.

אחרי הכל, סיפורו של המב"ם הוא סיפור של ניצול הצלחה וניצול של הזדמנות שנקרתה לנו בזירה הסורית עם פרוץ מלחמת האזרחים במדינה זו. דומה כי העדפנו לחפש אחר המטבע מתחת לפנס הסורי, ובחרנו להתעלם ולא לפעול למול מה שהתחולל בתוככי עזה ובלבנון. אין פלא כי המב"ם בסוריה הפך להצגה הטובה בעיר

מלחמת האזרחים בסוריה פתחה בפני ישראל חלון הזדמנויות לתקוף בסוריה בלא לחשוש כבעבר מפני תגובת המשטר הסורי. המטרות שהותקפו היו לרוב משלוחי נשק שהועברו מאיראן לידי ארגון חיזבאללה בלבנון. משראתה ישראל כי טוב וכי איש אינו עומד בדרכה, הורחבו התקיפות גם ליעדים איראניים או לכאלו ששירתו את המיליציות השיעיות ששיגרה טהרן לסוריה. תקיפות אלו נועדו לחבל בניסיונה של איראן להיאחז באדמת סוריה.

ההיגיון שעמד בבסיס רעיון המב"ם היה ברור. ישראל לא היתה מעוניינת להיגרר למלחמה כוללת, ולכן העדיפה לשמור על פרופיל נמוך ונמנעה מלקבל אחריות לתקיפות שביצעה, בהנחה שכך תקל על האויב להימנע מלהגיב לתקיפות אלו. חשוב מכך, מדובר היה ברצף של פעולות נקודתיות ומוגבלות לאורך חודשים ואף שנים, ולא במערכה שיטתית בעלת עצימות גבוהה.

אלא שמרוב עצים לא ראינו את היער, ובמקום לחשוב במונחים של מלחמה שאותה עלינו לנהל למול האויב, תפסנו את המאבק באויב כשרשרת של מבצעים נקודתיים של כוחות מיוחדים, כאילו מבצעים שכאלו הם חזות הכל. לחשיבה זו יש מקום כאשר מדובר ביחידת עילית הנשלחת למבצע חשאי מוגבל. אבל כשצבא שלם וכשהמדינה כולה עוברים לחשוב במונחים שכאלו, במונחי מב"ם, יש חשש כי ישכחו את התמונה הכוללת, ישכחו כי עליהם לנהל מלחמה מול האויב ואף כיצד לנהל מלחמה שכזו.

אין ספק שהתאהבנו במב"ם, הלכנו שולל אחרי ההצלחות המרהיבות ומעוררות ההשתאות של אותם מבצעים, חיסולים ותקיפות שיוחסו לאורך השנים לישראל, אבל שכחנו את העיקר.

המב"ם לא מנע את ההתעצמות של חמאס וחיזבאללה. וכך, בעודנו מתבשמים מתקיפות מוצלחות על אדמת סוריה, למול משטר סורי שבקושי עומד על רגליו, הפכו שני ארגוני טרור אלו למפלצות בעלות עשרות אלפי טילים וכוח לוחם מיומן - הנוח'בה של חמאס וכוח רדואן של חיזבאללה.

אחרי הכל, סיפורו של המב"ם הוא סיפור של ניצול הצלחה וניצול של הזדמנות שנקרתה לנו בזירה הסורית עם פרוץ מלחמת האזרחים במדינה זו. דומה כי העדפנו לחפש אחר המטבע מתחת לפנס הסורי, ובחרנו להתעלם ולא לפעול למול מה שהתחולל בתוככי עזה ובלבנון. אין פלא כי המב"ם בסוריה הפך להצגה הטובה בעיר. פעילותנו חדלה מלהיות חשאית, שהרי מנהיגים ומפקדים בישראל נתנו לה פומבי והתפארו בה בכל הזדמנות, וגם נראה היה כי לכל הפחות בסוריה היא מביאה לתוצאות - בלימה של הניסיון האיראני להיאחז בסוריה, הגם שלא מנעה את התעצמותו של חיזבאללה.

וכך, בחסות האשליה כי המב"ם על אדמת סוריה הוא הפתרון לבעיות היסוד של ישראל, גברו האיומים שלמולם ניצבנו. חמאס וחיזבאללה, המורתעים והמוכים לכאורה, הגבירו עוצמה וכוח.

המב"ם הוא דוגמה לחשיבה יצירתית ויוזמת, ליכולת לנצל הזדמנות ולהפגין יכולות מבצעיות ומודיעיניות. אבל כשמב"ם הופך לעיקר וההיגיון שבבסיסו הופך להיות זה שמנחה את התנהלותנו האסטרטגית למול האויב - התוצאה היא ההלם וההפתעה שאחזו בנו ב־7 באוקטובר.