"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חג טעים זה עניין של מסורת

,עודכן

חייב דיאטה? אחרי החגים. אתם בטח מכירים את זה. אבל בינינו - מי בכלל יכול לתכנן ולנסות לשמור על משקל תקין בימי החגים וחול המועד? ומי בכלל רוצה בזה? יהודי טוב צורך בממוצע במהלך חגי תשרי עשרות ק"ג של דגים, בשר, פחמימות, יינות וקינוחים על כל סוגיהם, הכל כדי לקיים כמובן את מצוות החג.

זה מתחיל כבר בסעודות ראש השנה על שלל סימניה המתוקים, הסעודות הדשנות של ערב כיפור ומוצאי כיפור, האירוח בסוכות, היציאה לפארק והמנגל בימי חול המועד, ולא דיברנו כמובן על ארוחת החג בשמחת תורה ועל השבתות.

יהיו שיגידו שזה מוגזם, שזה עובר כל גבול. שאנחנו הישראלים מאביסים עצמנו לדעת בחגים, אוכלים ללא מידה ומזיקים לבריאותנו. לא עם הכל אפשר להתווכח, בפרט עם טיעון הבריאות. אבל תרשו לי לחשוב אחרת, בעיקר מההיבט של מסורת ותרבות.

לטעמי, אין מצב וגם לא כדאי לשנות את הרגלי האכילה, שהרי בתלמוד נאמר ושמחת בחגך- אין שמחה אלא בבשר וביין. מלבד העובדה שמדובר במצווה, מדובר גם בהנאה צרופה המרוממת גוף ונפש. האפשרות לאכול במשך חודש אחד בשנה (נו, טוב אולי חודשיים. גם פסח) ללא חשבון, ללא מידה וללא מחשבה על ״היום שאחרי״ מאפשרת לחוש שחרור אמיתי ולחגוג אותו כראוי.

למה נקרא שמו ״יום טוב״? משום שהוא כזה בכל המובנים. רוחנית, נפשית ופיזית. ללא הלחץ של שיגרת העבודה, ללא הטרדות של חיי היום־יום, רק חג. מי במנוחה, מי באכילה ומי בתפילה ובלימוד, ועדיף לצאת ידי חובת כולם. שהרי מאות ואלפי שנים נוהג עם ישראל לחגוג חודש זה באכילה ובשתייה, בסעודות החג והמועד, ומדוע לשנות?

חלק ניכר ממהות החג הוא החיבור בין אנשים, קירוב לבבות, וזה נעשה גם דרך סעודות משותפות עם משפחה, חברים וידידים.

מאחר שכל זה ידוע זה שנים, היה על בעלי הרשתות ומרכזי הקניות להיערך כראוי לקראת החגים, ולא להגיע למצב העכשווי, שבו קיים חסר בשווקים. שמעתי את התירוץ שהחגים הפעם חלו בימי חול, ולכן אין כוח עבודה מספיק בשוק. הכל טוב ויפה, אך בדיוק בשביל ימים אלו היה עליהם להיערך מראש, מוקדם מהצפוי.

ואולי גם עלינו האזרחים יש טענה, מדוע גם אנו ממתינים לרגע האחרון. מדוע לא לחשוב צעד קדימה ולתכנן מראש כבר בחודשי הקיץ ולהקדיש מימי החופש הגדול לקנייה מושכלת של מזון קפוא, שיכול להישמר לאורך זמן. כך או כך, הטענה שעלינו למעט ב"זלילה" כהגדרת המבקרים, ולהפסיק את תרבות הארוחות, אינה מתקבלת על הדעת. אדרבה - זה הזמן, זה המועד, כפי שכתוב - בת קול יוצאת ואומרת: "לך אכול בשמחה כי רצה אלוקים את מעשיך". חג שמח וטעים.

הכותב הוא פובליציסט בעיתונות החרדיתטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר