קונפדרציה: הזדמנות לדיון חדש

מאז פסגת קמפ דיוויד בשנת 2000, נסב סדר היום המדיני סביב תוכנית שתי המדינות. באותה פסגה שבר ראש הממשלה אהוד ברק את עיקרי ההסכמה הלאומית, נטש את דרכה המדינית של מפלגת העבודה וניתץ את הקווים האדומים במורשתו המדינית של יצחק רבין.

ברק עקף את מרצ ואת שלום עכשיו, והציג מתווה לשתי מדינות על בסיס קווי 4 ביוני 67', עם חילופי שטחים קלים. הוא הציע מדינה פלשתינית עצמאית שבירתה ירושלים, וויתור על בקעת הירדן. אף שהפלשתינים דחו את ההצעה ופתחו במתקפת טרור רצחנית, משמשת עד היום הצעת ברק בסיס לדיון בכל תסריט עתידי. על הצעה זו התבססו "מתווה קלינטון", תוכניתו של אולמרט וניסיונותיו של מזכיר המדינה ג'ון קרי להשיג הסכם בין ממשלת נתניהו לרשות הפלשתינית.

השנים שעברו מאז הסכם אוסלו - לרבות האינתיפאדה השנייה ותוצאות ההתנתקות - לא חוללו שינוי מהותי: זו עודנה התוכנית היחידה העומדת על הפרק, וביחס אליה נחלק הציבור הישראלי. מתנגדי התוכנית מרגישים פטורים מהצגת חלופה; די להם בכך שהמציאות הפריכה את רעיון שתי המדינות. התומכים, מצידם, אינם חשים צורך לבחון את דרכם; נוח להם בתפקיד המיעוט קטן וה"צודק", והם מסתפקים בהאשמת ישראל בסרבנות.

אם לסמוך על דבריו של אבו מאזן - ויש סיבה להטיל ספק באמינותם - ממשל טראמפ דן כעת בבדיקה מחודשת של רעיון הקונפדרציה, כמסגרת לפתרון הסכסוך הישראלי־פלשתיני. עצם קיומו של הדיון משיב רוח רעננה, ומוכיח שאפשר ומותר להניח על סדר היום תוכנית חדשה ויצירתית, כתחליף לפתרון שנוסה וכשל אך עדיין נתפס כ"מתווה שאין בלתו".

אך המותג "קונפדרציה ירדנית־פלשתינית" מעורפל ונתון לפרשנויות סותרות. אם הכוונה להקמת מדינה פלשתינית בקווי 49', שבהמשך תהפוך לחלק מקונפדרציה עם ירדן, אין בה משום מענה יעיל לסכנה שבפתרון שתי המדינות.

גם הרעיון שהציג אבו מאזן לקונפדרציה שתכלול את ישראל, הוא רעיון עוועים, שנועד ליצור ישות מדינתית שבה היהודים יהיו מיעוט. תנאי המעבר בתוכה יאפשרו לממש את "זכות" השיבה, ויטביעו את החלק הישראלי של הקונפדרציה במיליוני פלשתינים.

עם זאת, אם יפרוץ הדיון את המלכוד המחשבתי של "שתי מדינות" בין הים והנהר, עשוי רעיון הקונפדרציה להתברר כפתרון מבורך. אם יכלול המתווה פשרה טריטוריאלית סבירה, שבה האזורים המאוכלסים בפלשתינים ביהודה ושומרון - ולא כלל השטח - יהפכו למדינה פלשתינית מפורזת, הנמצאת בקונפדרציה עם ירדן, יהיה אפשר להתניע דיון מחודש. אם יובטח שהפליטים הפלשתינים יוכלו להתיישב ולהתאזרח בירדן, שכבר העניקה אזרחות לפליטים הפלשתינים בתחומה, ואם תשמור ישראל בידיה את בקעת הירדן רבתי, מדבר יהודה, ירושלים השלמה וגושי ההתיישבות, יהיה אפשר סוף־סוף לדמיין, "מחוץ לקופסה", חלופה רעיונית הולמת לתוכנית שתי המדינות.