"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מכונית משומשת? טוסטר לא הייתי קונה מהם

,עודכן

1.אחרי שקוראים את התחקיר שעליו עבד במשך שנתיים עו"ד שאול קוטלר, שמתאר צעד אחר צעד איך הגיעה אחת מספינות הדגל של הכדורגל הישראלי לקרשים, חייבים לקחת כיסא ולשתות מים.

אתה בוחן את שמות המעורבים, אחד לאחד, בהתרסקות המועדון והאמת שאתה לא ממש מופתע. בעיניי, יש ברשימה בעיקר שרלטנים, אבל גם רשלנים, מקצרי דרך, אנשים שרצו לנהל פה מדינה, אבל לא רק שלא הייתי קונה מהם מכונית משומשת - גם טוסטר לא הייתי קונה מהם.

חיים רמון למשל. אחרי שכשל בתפירת הדיל עם אריה דרעי על מינויו של שמעון פרס לנשיא, והמיט עלינו את הבושה שנקראת משה קצב, התפנה רמון לבחוש בהפועל ת"א. כרגיל, בזחיחותו הידועה, הוא כבר מאיים לתבוע את המפרק קוטלר על הדו"ח שהגיש לבית המשפט. ברור לכם בצד של מי אני נמצא.

הרשימה ארוכה ולא נגמרת ברמון. בראשה רואה החשבון עופר אורליצקי, יו"ר הבקרה התקציבית, שאמורה היתה להיות קודש קודשים ערוך, מובטח וסדור - בכל הקשור להבטחה ואבטחה של תקציב קבוצה, אבל בפועל התנהלה כמו חנות מכולת נידחת בקולחוז באסיה התיכונה.

סגנו של אורליצקי העיד בפני המפרק כי התריע בפני אורליצקי עצמו על ההתנהלות, אבל נענה כנראה במשיכת כתף, שהמשכה עצימת עיניים מופקרת.

בכדורגל שלנו, מתברר, מותר לחפף, לסכן פרנסה של שחקנים, מאמנים בעלי משפחות ונותני שירותים. נראה את אורליצקי נוהג ככה בלקוחותיו הפרטיים. אבל בכדורגל הישראלי? זה כבר שדה קטל, מעבדת ניסויים לפרטאץ'.

רשימת הצדיקים ארוכה. הזכרנו את רמון ואורליצקי, אבל יש כמובן את מני ויצמן, אמיר כבירי הגאון, עידו חג'ג' ועוד מרעין בישין אחרים, שבאו לברך ויצאו מקללים.

2.סיפור כבירי הוא לקח אדיר לדורות הבאים, ובעיקר לארגוני האוהדים ולכל החכמולוגים שיודעים הכל מהיציע, ורוצים להחליף את יעקב שחר בחיפה. הם חושבים שיירדו מהטריבונה והאהבה שלהם לקבוצה תסדר הכל. לא ברור לי איך כבירי מנהל את עסקיו, אבל אם הוא עושה שם מה שעשה בהפועל, אני חושש לירושת שאריו.

ניהול כדורגל הוא לא עסק רגיל. לא מדובר בסוכנות למכירת רכב, בסופרמרקט או בענף הסלולר. כשאדם לוקח מועדון כדורגל תחת אחריותו, בוודאי כזה עם מסורת ומוניטין בני כמעט 100 שנה, הוא צריך להיות מודע לגודלה ובעיקר לכובדה של האחריות. לא סתם אומרים שרק אמא וקבוצה לא מחליפים. מדובר בדיני נפשות, בעסק שבו מעורבים כספים ענקיים ובעיקר רגשותיהם של מאות אלפים ולעיתים מיליוני אנשים שהולכים אחרי קבוצתם באש ובמים. הם צריכים לדעת שאת העסק הזה מנהל אדם רציני ולא רמאי, נוכל או סתם רשלן.

3.אנחנו בצרות אם אלו הם שומרי הסף של הכדורגל הישראלי וככה הם נראים ומתנהלים. הסיפורים סביב כל אחד מהמעורבים מסמרי שיער. רק אחד, אלי טביב, שגם בו לא חוסך המפרק את שבטו, פועל בכדורגל הישראלי כשהוא מנותק רגשית, ועל כן הוא יכול לסחור בקבוצות שעליהן השתלט. הוא אקזמפלר בפני עצמו.

לאוהדי מכבי ת"א, הפועל ב"ש ומכבי חיפה אני ממליץ - תשמרו על מיטש גולדהאר, אלונה ברקת ויענקל'ה שחר מכל משמר. תראו מי האחרים שמסתובבים שם בחוץ.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר