רק מפסידים מחפשים תירוצים
משהו רע קורה לנו. לא די בזה שאיבדנו את ההרתעה, לא מספיק שכבר אין לנו אומץ לנצח, אנחנו ממציאים תירוצים עבור אויבינו, כדי שלא נצטרך להגיב. פעם היה זה ברק סורר שהצית את הפתיל לירי רקטות לעבר באר שבע ותל אביב, והפעם זה פעיל חמאס פוחז שלחץ על ההדק הלא נכון ושיגר שתי רקטות כבדות לעבר גוש דן. עשרות אלפי אזרחים רצו בפחד וחרדה למקלטים ולממ"דים, והתגובה, אוי התגובה, תקפנו עשרות מטרות תשתית ריקות מאנשים שעמדו על הגגות וצפו בחיל האוויר המפואר שלנו מפזר חול ובטון.
הרמטכ"לים גבי אשכנזי ובני גנץ, בתיאום עם שרי הביטחון אהוד ברק ובוגי יעלון, היו מוכנים לעשות הכל כדי לקנות שקט, לא ביטחון חס וחלילה, לא הרתעה רחמנא ליצלן, הם הסתפקו בהגנה פסיבית המתבססת על מזל וכיפת ברזל. הם הביאו לקבינט באופן קבוע ורצוף המלצות שגרמו לתרגום לא נכון של המציאות, ונראה כי מגמה זו מאומצת כיום על ידי זרועות הביטחון. המשך העברת מזוודות דולרים היא רוח גבית לחמאס. המדיניות של הבלגה ו"שקט ייענה בשקט" היא הפגנת חולשה שחיזבאללה, חמאס והאיראנים מתרגמים כאישור להמשיך ולתכנן את המתקפה המשולבת הבאה שלהם.
שלא נתבלבל. כל רגע נוסף שעובר ללא יוזמה התקפית שלנו, מאפשר לחמאס ולג'יהאד בעזה להתארגן, להתאמן ולהשתכלל. "להיות חזק מול חמאס" פירושו יוזמה התקפית ורדיפה בלתי פוסקת אחר ראשיו האזרחיים ומפקדיו הצבאיים! אם ראשי זרועות הביטחון שלנו ימשיכו לייעץ לקבינט להגיע לרגיעה ולהמשיך להזרים דמי חסות, אני ממליץ לפטר אותם, ולחפש סופר פנוי או משורר מובטל שישבו לכתוב את כתב הכניעה ואת שיר הסיום לפרק ההיסטורי של הציונות בא"י. יותר מדי שנים אנחנו חיים באשליית השלום והדו־קיום, הגיעה העת לוודא שאנחנו לא אפיזודה חולפת.
אחריות, לא הפגנות עוצמה, זה מה שנדרש מהמנהיגים שלנו. אל תראו לנו כמה אנחנו בריונים, את זה אנחנו יודעים. תנו לנו להרגיש שאנחנו יוזמים, תנו לנו לחוש טעמו של ניצחון, ותנו לנו לנהל חיי שגרה נורמלית. אנחנו כבר לא שייכים לדור שחייב להצטדק ויוצא למלחמת אין ברירה. במזרח התיכון העכשווי אין מקום לוויתורים ופשרות, אין זמן לתירוצים, או שאנחנו מקבלים אחריות על עתידנו או שמישהו אחר יעשה זאת. חמאס וחיזבאללה הם אולי לא איום קיומי למדינת ישראל, אבל הם עלולים להיות איום קיומי לחייהם של כמה אלפי תושבים. אנחנו בישורת האחרונה, לא יהיה לנו מועד ב'!
