מפלגת רק־לא־ביבי

מוקדם לקבוע בוודאות, אך נראה כי נבעים סדקים בהתלהבות הראשונית מרשימת כחול לבן. זה לא צריך להפתיע, שהרי לא מדובר בתנועה פוליטית שצמחה באופן טבעי מלמטה, אלא מין עציץ מלאכותי שנראה יפה עד שנוגעים בעלים ומגלים שהם עשויים פלסטיק; משהו שהורכב בחופזה כדי לקבל פרס ראשון בתערוכה, אך אין לו שורשים.

האמרה המיוחסת ללינקולן (ויש אומרים למקים קרקס בארנום), "אתה יכול לרמות את כל האנשים חלק מהזמן, או חלק מהאנשים כל הזמן, אך לא את כל האנשים כל הזמן", מתאימה להפליא במקרה של כחול לבן. כמה זמן יכול מבנה מעורער כזה לסחוב, ללא שום דרך ברורה, חוץ מ"אנחנו בעד טוב ונגד רע"? כמה זמן אפשר למנוע חיכוכים - שכבר הופיעו - בין ארבעת הראשים?

המפלגות הוותיקות - הליכוד, העבודה, מרצ, ש"ס, הבית היהודי ועוד - צמחו מהציבור, מתוך צורך ועל בסיס אידיאולוגיה מגובשת תוך התוויית מטרות ברורות.

כחול לבן היא אפילו לא רשימת אנטיתזה; זו רשימת טלאים ודרגות. אנשים שאין קשר הדוק ביניהם, ובין דעותיהם, עמדותיהם המדיניות והכלכליות. המשותף היחיד לכולם שם הוא "רק־לא־ביבי".

איך ינהלו מדינה עם השקפת עולם כזו? יתכננו כלכלה רק־לא־ביבית, יבנו מדיניות ביטחון בלתי־ביבית, ינהלו דיונים מדיניים ויחסי חוץ רק־לא־ביביים? אילו כותרות נראה - הממשלה דנה בתקציב והגיעה להסכמה שרק־לא־ביבי? בתגובה להצעת טראמפ הודיע דובר הממשלה שיש לנו הערות רק־לא־ביביות?

הדבר היחיד שיודעים בוודאות על כחול לבן הוא הנטייה המובהקת שמאלה של הראש האחד, והנטייה הפופוליסטית לכל כיוון של הראש האחר. גם השם שבחרו אופייני לניסיונות גניבת הדעת הרגילים של השמאל - כמו דגלי ישראל בהפגנות (שלא יגידו שהם נגד המדינה), כמו מפגן הגבר־גבר המדומה שהם מפמפמים עכשיו, כאילו היו נכנסים בחמאס במלוא העוצמה.

מין ניסיון מגושם לשחק דמות של רבין חדש, עלק השמאל החזק. כמובן, הם לא היו עושים שום שיקול אחר - אסטרטגי או כלכלי - זולת דם בעיניים, או מה שיישמע טוב לבוחר העצבני.

כל אחד מהארבעה נראה לא אמיתי, באופן שאפילו לפיד בולט ביניהם. גנץ נראה במצוקה לנוכח המחשבה שהוא עלול לנצח ואז ייאלץ באמת לעשות דברים או לדעת מה זה סובסידיות; לפיד לא מוטרד, הוא יסביר לו שהסובסידיות הן אלות יפהפיות מהמיתולוגיה היוונית; אשכנזי... נו, הלאה; ויעלון בתפקיד עלה התאנה הימני. משהו גורם אי נוחות ברביעייה, שמתאמצת להיראות כקבוצה של חבר'ה, שיוצאים לבלות.

למה לא להתווכח איתם לגופו של עניין? בשמחה, אבל שיחליטו קודם מהו גופו של עניין. אם ארבעתם נוסעים באוטו הם בטח מריצים בדיחות, אבל כאשר מישהו מעלה נושא מדיני - "חבר׳ה, החלטנו בלי פוליטיקה".