מתחממת על הקווים: החזית הסורית

בעוד שעיני ישראל נשואות לחזיתות בלבנון ובעזה, בשקט־בשקט איראן מהדקת את "טבעת האש" מסביב לישראל ובונה מולה חזית נוספת בצפון –סוריה. במהלך 12 שנות מלחמת האזרחים בסוריה "ייבאה" איראן אלפי לוחמים (בין 65,000 ל־100,000 איש) מאזורים שונים של המזרח הרחוק, המזרח התיכון ואפריקה.

"לגיון הזרים האיראני" הגיע כדי לתמוך במאמצי ההישרדות של בשאר אל־אסד, ובסופו של דבר, בסיוע ארגון חיזבאללה ולוחמי "משמרות המהפכה" האיראניים, הצליחו לבלום את שרשרת הפסדיו וגם להחזיר לעצמו שליטה על חלקים רבים במדינה.

בתוך כך, חלק מהמיליציות השתלבו בצבא אסד מתוך כוונה להעניק להן מעמד חוקי, לגיטימציה לפעולה והגנה מפני תקיפות ישראליות ואמריקניות.

לצד ההצלחות בשדה הקרב מול המורדים פעלה הברית הסורית־איראנית, בחסות המלחמה, לשנות בה את המאזן הדמוגרפי. שכן על פי אסד, "המולדת אינה שייכת למי שגר בה ולא למי שיש לו דרכון או אזרחות שלה - המולדת שייכת למי שמגן ושומר עליה".

אולם טהרן לא הסתפקה בכך. היעד העיקרי שלה היה ליצור את "הסהר השיעי": רצף טריטוריאלי שנמתח מאיראן לעיראק, עובר דרך סוריה ומסתיים בלבנון ובים התיכון. חיסול דאעש במזרח סוריה, והשתלטות הצבא הסורי על הגבול הארוך עם עיראק פתחו את הדלת להצלחת הפרויקט האיראני. מ־2017 פעלה איראן להקים במזרח סוריה מאחזים שיעיים באמצעות המרות דת של תושבים המתגוררים בכפרי האזור, לרוב תוך ניצול מצבם הכלכלי הירוד. הם עשו זאת, בין היתר, תמורת תמריצים כספיים (300-800 דולר לחודש עבור כל לוחם) וגייסו אותם למאמץ המלחמתי של משטר אסד. בינתיים המשיכו לזרום לסוריה באין מפריע עוד ועוד מיליציות פרו־איראניות מעיראק, עד שהפכו את הנוכחות האיראנית במדינה לעובדה מוגמרת.

על פי דוח מכון המחקר התורכי ג'וסור, נכון ליולי 2023 יש 830 אתרים צבאיים של כוחות זרים בסוריה - רוסיים, טורקיים ואמריקניים. מתוכם איראן מחזיקה ב־570 אתרים ובסיסים: מגבול עיראק־סוריה במזרח, דרך חאלב בצפון והחוף הסורי במזרח, וכלה בדמשק ודרעא בדרום. חלק מהאתרים משמשים לצרכים ביטחוניים, חלק למטרות לוגיסטיות, ואחרים לסיוע הומניטרי. אולם, ברי הוא שאיראן מנצלת את התבססותה גם לטובת היבטים כלכליים, תרבותיים וחברתיים, שלהם יש השפעה פוליטית בסוריה.

על פי דוח מכון המחקר התורכי ג'וסור, נכון ליולי 2023 יש 830 אתרים צבאיים של כוחות זרים בסוריה - רוסיים, טורקיים ואמריקניים. מתוכם איראן מחזיקה ב־570 אתרים ובסיסים: מגבול עיראק־סוריה במזרח, דרך חאלב בצפון והחוף הסורי במזרח, וכלה בדמשק ודרעא בדרום

מעבר לכל אלה, התפקיד המרכזי בנוכחות האיראנית בסוריה הוא לצורך פעילותה מול האמריקנים, ובעיקר הכנה לפתיחת חזית נוספת נגד ישראל. כך, לדוגמה, דיווח "המרכז הסורי לזכויות אדם" (הממוקם באנגליה) כי למן 19 באוקטובר ביצעו המיליציות הפרו־איראניות כ־40 תקיפות על בסיסים אמריקניים בסוריה. זאת ועוד, מאז החלה המלחמה בעזה הגיעו לסוריה וללבנון נציגים בכירים מטעם המיליציות השיעיות הפרו־איראניות, כדי לאסוף מודיעין ולתאם עמדות לקראת כניסה אפשרית למערכה. נוסף לכך, הצטברו דיווחים על תגבור כוחות בצבא הסורי בגבול עם ישראל ועל העלאת כוננות במרחב זה, וכן על ביקור של מפקד כוח קודס האיראני, אסמאעיל קאאני, בסוריה ובעיראק.

על כן, האם עומדת להיפתח חזית נוספת מסוריה? כל הסימנים מראים על היתכנות כזו, מה גם שנראה כי רגע לפני התלקחות של החזית הלבנונית טהרן תעדיף לזרוק למערכה את "לגיון הזרים" שלה, מאשר להקריב את חיזבאללה על מזבח חמאס בעזה. ומה עם אסד? אחרי שטבח בפלשתינים בסוריה וגירש את הנהגת חמאס מדמשק, היום הוא מזדהה עם "ההתנגדות הפלשתינית האמיצה". אולם לאחר שיצא חבול ממלחמה הרסנית מבית לא נראה שיסכים לגרור את ארצו ההרוסה לסבב מלחמה נוסף, הפעם מול ישראל. מאידך, סירוב יציב אותו על מסלול עימות מול האיראנים.