לא לזלזל באויב, אבל גם לא להפריז בכוחו

כבר כשבוע פועל צה"ל בעומק הרצועה - מהלך צבאי שתוכנן בקפידה ושמבוצע במקצועיות, בנחישות ותוך דבקות במשימה.

הלחימה קשה ומורכבת, בעיקר משום שאנו מתמודדים עם ארגון טרור הפועל במרחב עירוני שבו מצויה אוכלוסייה אזרחית, דבר המגביל את חופש הפעולה והתמרון של צה"ל. למרות זאת, האויב סופג אבדות ונסוג, וכוחותינו משיגים את המטרות שהוצבו להם. מתברר, אפוא, שכשאין מזלזלים באויב, אלא לומדים אותו ונערכים למולו - ניתן להכריעו.

אכן, חוסר הנכונות, חוסר הסבלנות ואובדן היכולת להבין ולקרוא את האויב, את הדברים שאומרים מנהיגיו ומפקדיו לבני עמם בערבית (מי לומד אצלנו היום ערבית?...), להכיר את אמונותיו, את האידיאולוגיה שלו ואת הרקע שממנו בא וצמח - כל אלו תרמו לליקוי המאורות שהיכה בנו ושהוביל לאסון. לכן הופתענו כל כך ממתקפה רצחנית העומדת בניגוד לכל היגיון - היגיון שלנו, כמובן - שלפיו חמאס מורתע, שכן הוא יודע שנגיב תגובה קשה שתמוטט אותו ותביא לרצועת עזה הרס נורא.

לכישלון ללמוד ולהבין את האויב נוסף גם חטא היוהרה והזלזול באויב. חמאס מצוי בלא ספק שנות דור מאחורינו. אין ברשותו אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, מטוסים, ארטילריה ושריון. מדובר באספסוף נבער ונחשל, שטוף מוח וצמא דם. ובכל זאת, גם למסה יש משמעות, כפי שראינו באירועי השבת השחורה, וגם כנופיות יכולות לשמור סוד מפני היכולות המודיעיניות של ישראל, לגלות תעוזה ולהפתיע אותנו.

אבל כפי שאסור לזלזל באויב - גם לא צריך להפריז בכוחו, ואסור שיאחז בנו פחד קמאי מפניו המוביל לשיתוק ולקיפאון.

החשש מפני יכולותיו של האויב, ובעיקר מפני האפשרות שבמלחמה נגדו נשלם מחיר גבוה, שיתק את צה"ל ומנע ממנו לאורך תקופה ממושכת להיכנס לערים הפלשתיניות ביו"ש, שהפכו חממה לפיגועי התאבדות רצחניים. אבל אז בא פיגוע הטרור בליל הסדר במלון פארק, והתברר שמי שנמנע מלפעול בשל חשש מאבדות שילם מחיר כבד בהרבה, ומה שחשוב יותר - התברר גם כי התחזיות השחורות לא התאמתו, וצה"ל היכה באויב.

כך קורה כיום גם בעזה, וכך גם יקרה בלבנון אם צה"ל ימצא עצמו בעימות מול חיזבאללה. אמת, מלחמה בלבנון אינה עניין של מה בכך, אבל כשמדובר במאבק קיומי שנכפה עלינו - לאף אדם שעיניו בראשו לא צריך להיות ספק בתוצאה.

כל מלחמה היא קשה וכואבת, וכל הישג עולה במחיר כבד מנשוא. הרי עבור ישראל, בניגוד לאויביה, כל חלל הוא עולם ומלואו. אבל כשגבנו אל הקיר ואנו נלחמים מלחמת קיום, יש לנו הכוח לעמוד במחיר ולאפשר לצה"ל להכריע את האויב. כך היה בכל מלחמות ישראל, אפילו במלחמת הניצחון של ששת הימים, שבה איבדנו 779 לוחמים מטובי בנינו. ובכל זאת, לחמנו וניצחנו.

לאורך שנים רבות בנה נסראללה על קלף אחד: לא על איכות אנשיו או כלי הנשק שיש ברשותו, אלא על החשש של ישראל לשלם את מחיר המלחמה והניצחון. חשש זה שיתק אותנו וכבל את ידינו. אבל במציאות הנוכחית, זה כבר אינו מכשול בדרך להסיר את האיום שלמולו אנו מוצאים עצמנו בדרום ובצפון.

אמת, מלחמה בלבנון אינה עניין של מה בכך, אבל כשמדובר במאבק קיומי שנכפה עלינו - לאף אדם שעיניו בראשו לא צריך להיות ספק בתוצאה

מחירה של מלחמה, אם תיכפה עלינו, יהיה כבד. לחיזבאללה יש ארסנל טילים שעלול לפגוע ולהסב אבדות ונזקים, ויש לו כוחות קרקע שיקשו על צה"ל. אבל בשורה התחתונה, צה"ל פשוט טוב יותר וחזק יותר מחיזבאללה, בוודאי כשמאחוריו ניצבת חברה ישראלית חזקה ואיתנה יותר מכפי שנסראללה מדמה לעצמו. ולכן, המחיר שמשלם כיום חמאס יחוויר לעומת המחיר שישלם חיזבאללה, ועזה תיראה כמו גן פורח לעומת ביירות אם ימשיך נסראללה להבעיר אש בגבול הצפון.

אסור, אפוא, להקל ראש ולזלזל באויב, אבל גם אסור לפחד ממנו, וכשאנו נחושים ומאוחדים במאבק על קיומנו, לחמאס ולחיזבאללה אין פשוט שום סיכוי לעמוד בפנינו.