"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

האונס הברוטאלי היה מטרה בפני עצמה

דרבון המחבלים לפגיעה מינית ברוטאלית הוא פרופגנדה כנגד האישה היהודייה • אונס שיטתי של נשים הוא מנגנון עיקרי באסטרטגיית הטרור של חמאס

,עודכן
0השמעה
ההרס בכפר עזה, אחרי חדירת מחבלי חמאס, צילום: איליה יגורוב

בבוקר 7 באוקטובר 2023 ישראל התעוררה לגיהינום, כאשר בני עוולה השתלטו על חייהם של אלפי אזרחים ואזרחיות.

המראות והעדויות הקשים ממשיכים להגיע, וניתן להסיק שמקרי האונס שהתרחשונעשו ברמה שיטתית, מאסיבית, בלתי פוסקת. לא מדובר בהחלטה ספונטנית של יחידים, אלא באסטרטגיה צבאית של חמאס כנגד העם היהודי.

העדויות הקשות על אונס הנשים והשחתת גופן הזכירו לי את המשפט הידוע של נאווי פילאי - משפטנית דרום־אפריקנית: "מאז ומתמיד אונס נחשב כשלל מלחמה. מעכשיו זה ייחשב לפשע מלחמה. אנחנו רוצים לשלוח איתות חזק שאונס אינו עוד גביע מלחמה".

את המשפט הזה טבעה פילאי בזמן שהיתה חלק מהרכב השופטים של בית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה (ICTR), שהוקם ב־1994 על ידי האו"ם.

ארבע שנים לאחר מכן הכריז בית הדין על מעשי אונס כעל פשע מלחמה מסוג רצח עם.

מבחינה היסטורית, אלימות מינית היתה מרכיב מתמשך בלוחמה. במשך כמה עשורים אונס לא הוגדר במפורש ולא גרר העמדה לדין בחוק הבינלאומי. עם הקמת בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) ב־1998, הכריזה הקהילה הבינלאומית כי אלימות מינית היא פשע מלחמה.

רצח העם שהתרחש ברואנדה נעשה על ידי ממשלת ההוטו שטבחה, אנסה והשחיתה את בני הטוטסי. אלימות מינית תועדה לא פעם כלפי נשות הטוטסי, כזו שהיתה המטרה העיקרית של בני ההוטו והפכה להיות המרכיב העיקרי של רצח עם זה.

ניתן להסיק שמטרת חמאס היתה לא רק לכבוש יישובים יהודיים ולהטיל אימה וטרור, אלא גם לנסות להשמיד את עתידו של העם היהודי - ברמה הסמלית והפיזית

זו היתה אסטרטגיה צבאית לא רק כדי להרוס קבוצה אתנית שלמה, אלא גם כדי לייצר כיבוש מנטלי על קבוצה זו.

על פי עדויות של ניצולות, אנו למדים שהמחבלים אנסו בשיטתיות נשים ישראליות והשחיתו את גופן תוך כדי הטלת אימה, על מנת לקבור את רוחן. ניתן להסיק שמטרת חמאס היתה לא רק לכבוש יישובים יהודיים ולהטיל אימה וטרור, אלא גם לנסות להשמיד את עתידו של העם היהודי - ברמה הסמלית והפיזית.

כלומר, אונס שיטתי של נשים הוא מנגנון עיקרי באסטרטגיית הטרור של חמאס.

דרבון המחבלים לפגיעה מינית ברוטאלית הוא פרופגנדה כנגד האישה היהודייה. הנשים היהודיות, ממש כמו נשות הטוטסי ברואנדה, היו מטרה לתעמולה פוגענית. התעמולה של ההוטו התרכזה בסיבה לשנאה התהומית של ההוטו - עליונות הטוטסי על פני ההוטו. תעמולה זו, שהיתה בעלת אופי מיני ברוטאלי, התרכזה בעיקר בדמוניזציה של דמות הנשים משבט הטוטסי. זאת על סמך היותן מתקדמות ומודרניות יותר מנשות ההוטו. התוצאה היתה קטלנית - אונס, עינויים מיניים והטלת מום מיני. כך, גם הפרופגנדה שנעשתה נגד האישה היהודייה, הבליטה את עליונות העם היהודי על העם הפלשתיני ואת הרצון לחסל את עתידו, וכמובן את כבודו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

ניצן פוקס

הכותבת היא מנכ"לית ומייסדת חברת הסטארט־אפ הישראלית SPReader, לשעבר דוברת האגודה למען הלהט"ב בישראל ויועצת תקשורת של "שלום עכשיו" והמשרד לקידום זכויות האישה

כדאילהכיר