חינוך נגד דמוקרטיה

אפילו לתסריטאית מוכשרת היה קשה להמציא את רצף האירועים שליווה את פתיחת שנת הלימודים השנה. במיוחד אם הילדים שלכם לומדים בגימנסיה העברית.

קיץ ארוך ומותח הסתיים באימייל: איגרת משר החינוך שבה הוא מבשר שנמנעה השביתה, ושהשנה ישתפר מעמד המורה. עוד לפני שהסתיים השבוע, נודע לנו לתדהמתנו שמנהל ביה"ס, ד"ר זאב דגני, התפטר. ואז חזר בו. חלק מהפרטים דורשים בירור, אבל הנושא דחוף מספיק והתמונה הגדולה ברורה. ככל הנראה, שר החינוך, דרך מנכ"ל משרדו, התערב בצורה בוטה כדי להשיג מטרה כפולה: ראשית, למנוע את חופש הביטוי; שנית, להביא להתפטרותו של איש חינוך ענק.

השתלשלות העניינים מדליקה נורה אדומה גם אצל מי שבטוחים שאין בכוונת הממשלה להגביל את הדמוקרטיה. בכנס שתוכנן ליום הראשון ללימודים ושלכאורה הבעיר את האש, תכנן המנהל בשיתוף ארגוני תלמידות ותלמידים מרחבי העיר לבקר את הרפורמה. בתגובה, משרד החינוך איים בשלילת הכרה ותקצוב של מוסד החינוך ובשלילת אישור העסקה. במילים אחרות, המשרד יסגור את בית הספר העברי הראשון. ובניסיון שקוף להביא להפלתו של ד"ר דגני, במכתב רשמי מהמשרד לוועד המנהל נאמר: "אני מוצא לנכון לפנות אליכם, כנציגי הבעלים וכמעסיקיו הישירים של המנהל".

כדאי ששר החינוך, שמצא את העת להאריך בדברים באיגרת להורים, יפנה גם זמן להעמיק בערכים דמוקרטיים בסיסיים, ובראשם חופש הביטוי. ההגנה על חופש הביטוי מעוגנת בחוק לא כדי שכולם יוכלו לשגר אמירות פוליטיות. חופש הביטוי מוגן כיוון שבאופן מובנה יש מי שמבחינתם יש איום אמיתי בהתבטאות פוליטית. ולא מדובר בחברות ובחברי הקואליציה, שלרשותם עומדים המשאבים האדירים של המדינה; ההגנה נועדה למי שמתנגדים להם.

הדיון האמיתי הוא לא על דגני. הדיון הוא על יכולתה של מדינת ישראל להכיל דמויות - חלקן משרתי ציבור מעולים, חלקן אמניות, חלקן אנשים מהשורה - שלא מיישרות קו עם עמדת הממשלה. אם נאבד את היכולת לעשות זאת, הדרך לדיקטטורה תהיה קצרה

התבטאות פוליטית עשויה להיות איום אמיתי מבחינת מתנגדי הממשלה, אפילו אם זה "רק" אובדן היכולת שלהם להתפרנס. השתקת כנס שמטרתו לבקר את הממשלה חותרת תחת הדמוקרטיה הישראלית. הכנס נועד בעיקרו לשמיניסטים/ות, שמלבד השירות בצבא גם אמורים להצביע בבחירות. זאת אומרת, בגיל 18 הם מקבלים את האחריות לא רק להגן על המדינה, אלא אחריות כבדה לא פחות - לקחת חלק בתהליך הדמוקרטי. קיום כנסים מסוג זה וחשיפה לעמדות ביקורתיות ביחס למדיניות הממשלה במסגרת ביה"ס, הם חלק מההכנה לאזרחות במדינה דמוקרטית. את דעת הממשלה הם שומעים כל הזמן ומכל הכיוונים.

המטרה השנייה של משרד החינוך היתה פיטוריו של דגני, מחנך אדיר שנתפס ככזה גם אצל מתנגדיו הפוליטיים. אני יודע ממקור ראשון שגם תלמידות ותלמידים שתומכים ברפורמה של השר לוין או שמחזיקים בדעות ימניות מביעים את דעתם בין כותלי הגימנסיה. הוויכוח הפוליטי הוא חלק אינטגרלי מלהיות ישראלי, והגימנסיה היא חממה יוצאת דופן לטיפוחם של אזרחיות ואזרחים ישראלים. זה אחד ממפעליו עטורי הפרסים של דגני. משרד החינוך שם לעצמו למטרה לפטר אותו, תוך כדי שהוא מהלך אימים על הוועד המנהל של בית הספר, למען יראו וייראו.

לכן, הדיון האמיתי הוא לא על דגני. הדיון הוא על יכולתה של מדינת ישראל להכיל דמויות - חלקן משרתי ציבור מעולים, חלקן אמניות, חלקן אנשים מהשורה - שלא מיישרות קו עם עמדת הממשלה. אם נאבד את היכולת לעשות זאת, הדרך לדיקטטורה תהיה קצרה. אם נאבד את חופש הביטוי, הדרך תתקצר עוד יותר. הנורה האדומה בוהקת. משרד החינוך צריך לשחרר. אבל אפילו עוד יותר, צריך ששר החינוך יידע שאת המהלך מול הגימנסיה כולנו מבינים. לא מדובר בבית ספר אחד, ולא מדובר במנהל אחד. מדובר בניסיון השתקה שמטרתו להכות גלים ברחבי המערכת כולה. והניסיון האנטי־דמוקרטי הזה נכשל.