תיקון שבועות הפרטי והציבורי שלי

מה בדיוק מתקנים ב"תיקון ליל שבועות"? מה התקלקל, ומה מחייב תיקון?

חכמינו מספרים שבני ישראל התעצלו להשכים ולקבל את התורה בהר סיני, ורצו להמשיך לישון עוד קצת. כדי לתקן פגם זה - ומן הסתם גם כדי להשריש בנו את מידת הזריזות - הנהיגו המקובלים מסורת להקדיש אתליל שבועותללימוד, עד לקריאה על מתן תורה בבוקר החג.

פרשנות אחרת גורסת שלקראת מתן תורה צריך להתכונן היטב, וממילא מרוב התרגשות ללילה הנכסף קשה לישון. ומה יותר הגיוני מאשר ללמוד ולהתמלא בתוכן ובהשכלה, כדי להגיע יותר חכמים ומלאי טוב לפסגה הרוחנית הזאת?

אבל תיקון אינו עניין ללילה אחד או לנושא אחד.

ידוע הסיפור על החייט העני שעמל על מלאכתו בשעות הערב המאוחרות. וכששאל אותו ר' ישראל מסלנט, מייסד תנועת המוסר: מדוע אינך מפסיק והולך לישון? השיב לו החייט בבטחה: כל עוד הנר דולק, חייבים לתקן. כל עוד נר הנשמה דולק בקרבנו - חייבים לתקן!

תמיד אפשר למצוא מה לתקן. קל מאוד להצביע על הצורך בתיקון של כל מי שהוא לא אנחנו, אך הרבה יותר קשה להודות בצורך לתקן אצלנו.

השנה, אולי יותר מתמיד, אנו חייבים לדייק ולתקן. החברה הישראלית קרועה ומסוכסכת, נקודות החיכוך מתרבות ומתעצמות - וללב מתגנב החשש הכבד, ואיתו המועקה שלא מרפה, שמא הרע מכל עוד לפנינו.

במחשבות עולה תהיה אם נוכל לאחות את הקרעים, להחלים ולרפא את הפצעים. הפעם, יותר מתמיד, אני מרגישה את הזכות הגדולה - ואת החובה הכבדה - בעצם קיום המפגש המאפשר, שפיתח מסורת ארוכת־שנים של קשב ושל לימוד משותף: "התיקון הגדול ביחד ובצוותא" בתל אביב, ממש ליד קפלן והיכל התרבות, בלב־ליבה הפיזי של המחלוקת.

שם אנחנו מתכנסים יחדיו כבר 14 שנים, גברים ונשים, דתיים וחילוניים, כדי למצוא מכנה משותף - וגם למדנו לדון ואף לחלוק בכבוד הדדי, בהקשבה, בהכרה בכך שכולנו שייכים לאותו העם ומגינים על אותה המדינה.

לאחר פרסום ספרי "תפילת נשים", לפני כשני עשורים, מצאתי את עצמי מרצה במסגרות רבות. בקיבוצים, בבתים פרטיים, בבתי כנסת. אך תמיד לקראת שבועות החלה לזחול מועקה בליבי. לא היה לי מקום. תיקוני שבועות היו לרוב של גברים, בעזרת הגברים, והנשים המעטות שהגיעו - הקשיבו מעזרת הנשים.

מצאתי את עצמי משוטטת ברחובות ירושלים ותרה אחרי בתי כנסת שהזמינו אותי, כמו גם נשים נוספות, להרצות וללמד. החוויה של ירושלים תמיד היתה אחרת, מגוונת, מאפשרת. ברדיוס קטן נמצאים כמה מניינים, וכל אחת ואחד עשויים למצוא מקום כלבבם. אבל זו ירושלים.

עם הזמן למדתי לדעת עד כמה נכון יהיה לייצר במה משותפת לכך בתל אביב. אבל איך מתחילים וכיצד מרימים מיזם כזה?

לבסוף מצאתי את עצמי מול גברי ברגיל, "שמוצניק" שלכאורה רחוק מעולמי, שהיה אז יו"ר צוותא ושכיום הוא יו"ר מכללת אורנים, והצעתי לו שנקים יחד במה לשיח ישראלי־יהודי. גברי, שהופתע מהפנייה, התלהב מייד, וכך נולד "התיקון הגדול ביחד ובצוותא".

השנה מתקיים התיקון בשיתוף מיזם 929, ההסתדרות הציונית ועיריית ת"א. התיקון יציף שאלות הנוגעות בחיינו כולנו - כפרטים, כקהילה, כחברה וכעם. נלמד קבלה, נגלה את התנ"ך כפסיכולוג, נשוחח על מגילת העצמאות ועל הדרך לגיבוש זהות, נצא בעקבות המנהיגים בתנ"ך במושב שיוקדש למאיר שלו, נקשיב לאגדת חורבן, ועוד. עם מיטב המרצים נתווכח, נסכים, נחלוק, נלמד ונשמע. כולנו יחדיו.

ד"ר עליזה לביא היא מייסדת "התיקון הגדול ביחד ובצוותא". התיקון יתקיים ביום חמישי בשעות 22:00-04:00, בבית ציוני אמריקה, ת"א