חוק הלאום: הסכנה - לאומנות

כאשר קראתי את הצעת עוצמה יהודית להורות למשרדי הממשלה ולכלל זרועות המדינה לפעול על פי ערכי הציונות כפי שהם באים לידי ביטוי בחוק הלאום, נזכרתיבהבטחת הבחירות הגדולה ל"משילות"- הבטחה ריקה מתוכן שעד כה נשכחה.

מי שדורש משילות, עליו לדעת כי היא מתחילה בהזדהות האזרח עם מדינתו, ובדאגת המדינה לכלל אזרחיה, לפחות ברוח מגילת העצמאות. ברור כי הצעה זו נועדה להגדיל פערים, לתת עליונות יהודית בכל זמן ובכל מקום, ובעיקר להגביר תחושת ניכור ושנאה בין אוכלוסיות שמרביתן המכריעה רוצה לחיות בשלום, בכבוד הדדי ובשכנות טובה.

אם הצעה זו תאושר, היא תפעל ברוח חוק הלאום ותכלול את מוסדות המדינה, בין השאר - הרשויות המקומיות הערביות והדרוזיות. כאן יהיה מעניין לראות כיצד הדברים ייראו כשהמדינה תדרוש או לא תדרוש זאת מעיריית רהט, אום אל־פחם או ירכא.

עם חקיקת חוק יסוד: הלאום, טענו תומכיו כי הוא סמלי בלבד. עכשיו אנו עדים לביצוע מהלכים מכוונים למטרה אחת ויחידה - לפגוע בזכויות המיעוט. זה יתחיל בלחייב מוסדות מדינה, אך עלול להסתיים במניעת אנשים מלהשתמש בכבישים מסוימים או מלקבל טיפול רפואי ולהתקבל ללימודים במוסדות מסוימים. וכאן טמונה סכנה גדולה שאולי מציעי ההצעה רצו בה לכתחילה.

השלכות ההצעה אולי לא מיידיות, אך יחולו על הערבי הצעיר שרואה עצמו חלק מהגלובליזציה, והוא מאתגר את ישראל בהרבה מובנים, בעיקר בתחום ההשכלה והעצמאות הכלכלית, ומאתגר את הערבי בהגדרתו כערבי וכפלשתיני הרבה יותר מישראלי.

האטימות והגזענות העומדות מאחורי הצעה לאומנית זו מכוונות ישירות כלפי הערבים, כל הערבים, כולל 150 אלף הדרוזים ה"אחים לנשק" ומי שכרתו ברית דמים ונלחמו ונלחמים עם המדינה. הדבר מוכיח שאין זה קשור לשוויון בנטל, לא לתרומה למען המדינה, ובוודאי גם לא להזדהות עימה ועם סמליה, ומוכיח כי מגמה זו מעידה שישראל בדרך להיות דתית לאומנית, דומה לדרום אפריקה בעידן החשוך.

ההצעה מביכה את ישראל בקהילה הבינלאומית וברמה העולמית. הערבים לא ייאבקו בהצעה זו מתוך בחירה, לא משפטית וגם לא ציבורית, כי היא פועל יוצא של חוק הלאום שקיבל את הגושפנקה של בג"ץ אשר דחה את העתירות שהוגשו אז. מכאן הדבר השליך על תפיסתם של הערבים את מערכת המשפט בישראל שאינה מגינה עליהם כמיעוט, אלא מאשרת כמעט כל החלטה של הרוב השולט, גם במחיר של פגיעה במיעוט.

מאז קינונה של ממשלת ימין מלא־מלא אנחנו לא נמצאים בהגדרת ישראל כמדינה יהודית, אלא בהגדרתה כמדינת היהודים, מה שאומר הלכה למעשה כי יותר מרבע מאזרחיה ימשיכו לחוות פגיעה משמעותית בזכויותיהם, ויותר מכל נדחקים ומורחקים מכל מעגל של השפעה או קבלת החלטות. זה בתחום הפוליטי, אבל קודם כל במישור ההזדהות עם המדינה. כאן מתחיל מדרון חלקלק שעלול לדרדר את יחסי הרוב והמיעוט, ואירועי "שומר החומות" עלולים להיות פרומו לפוטנציאל הנפיץ שיתרחש כחלק ממאבק על הזכויות.