זה היה מבצע נועז, מדויק ומתוכנן לפרטי פרטים. בליל ד' באייר, בעוד העם חוגג בבימות החג את כניסתו של יום העצמאות, פשטו לוחמים ממחאת "אחים לנשק" המתנגדת לרפורמה המשפטית על שני אתרים - מצדה ונחל קומראן.
כשעלה השחר ושמש של יום העצמאות התגלתה במזרח, השלימו הלוחמים את משימתם: על מצוק המצדה נתלה שלט ועליו המילה "דמוקרטיה", ועל גדות נחל קומראן נתלו דגל ישראל ועותק גדול של מגילת העצמאות.
מבצע שכזה לא שווה דבר ללא חיפוי ארטילרי תקשורתי כבד, ואכן, אל כלי התקשורת נשלחו צילומים וקטעי וידאו המתעדים את המיצג תחת הכותרת "שנית מצדה לא תיפול", פרסום נרחב כדי שאזרחי ישראל ייחשפו למיצגים עוד בטרם יצאו אל המנגל המסורתי.
מטרת מחאתם של לוחמי המילואים, כפי שהתבטאה במיצג, אינה חדשה. הם מתנגדים לרפורמה ורואים בה הורדת מסך דיקטטורי ואפל על מדינת ישראל.
מה שקשה להבין הוא מה ניסו בדיוק מבצעי הפעולה להשיג, ואיזה מסר ביקשו להעביר כשבחרו את קומראן ומצדה כיעד. הנה על קצה המזלג היסטוריה קצרה: מצדה היא מבצר שבנה הורדוס ושימש ארמון מלכותי ומקום מפלט בעת הצורך.
בזמן המרד הגדול, שבמהלכו נחרב בית המקדש השני, נמלטה למקום קבוצה בראשותו של אלעזר בן יאיר. הקבוצה כללה את ה"סיקריים", מהקיצוניות ומהאלימות שבקבוצות היהודיות ששכנו בירושלים ונלחמו זו בזו בזמן שהאויב הרומאי עמד בשער.
בין היתר, שרפו חברי הקבוצה באקט של קנאות את אסמי המזון של ירושלים וגזרו על ההמונים רעב וסבל. במקביל, נקטו שיטות של רצח והשתקת מתנגדים. הקבוצה ביצעה על פסגת המצדה התאבדות המונית כדי לא ליפול בשבי הרומאי.
בנחל קומראן שכנה כת האיסיים - כת מתבדלת וקיצונית, בעלת מאפיינים רדיקליים ותפיסה המחלקת את העולם לבני אור ולבני חושך.
שתי הקבוצות התאפיינו בקנאות דתית חסרת פשרות ופעלו בשם א־לוהי ישראל.
האם רואים את עצמם פעילי "אחים לנשק" קנאים דתיים, המוכנים חלילה לטרוף את נפשם בכפם ולשרוף את מחסני התבואה הפיזיים והמטאפוריים של מדינת ישראל? אולי תופסים את עצמם כמי שנלחמים באויב מר ואכזר, שכל האמצעים כשרים להילחם בו? האם ביקשו להבהיר שהם כת מתבדלת ופנאטית?
התשובות לשאלות האלו, יש לקוות, הן שליליות. סביר יותר שאנשי המחאה סובלים מבעיית מודעות עמוקה, או חמור מכך, מבורות היסטורית ומשליטה מוגבלת בקורות העם היהודי בארץ ישראל.
דבר אחד כן ניתן לקבוע, והוא שהמוחים חסרי הידע וההקשר חיפשו אתרים שיצטלמו היטב, כאלה שישוו להם הילה של מי שדבר לא יעצור אותם, בייחוד אם מדובר בדבר שיוצר אקט של יחסי ציבור.
אם חברי הכיתות של מצדה וקומראן היו קנאים דתיים, החבר'ה הטובים של "אחים לנשק" הם קנאים תקשורתיים, מכורים לצילומים נועזים על רקע זריחה ולהודעות מרהיבות לעיתונות.
והאמת היא שיש בכך נחמה: פעילות מוכוונת אינסטגרם עדיפה על מלחמת אחים, ותעמולה זולה עדיפה על שריפת אסמים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו