לקני סוף יש תכונה חשובה - הם גמישים ומתכופפים בכיוון הרוח, ולא עומדים מולה. זה מאפשר להם לעמוד גם בפני רוחות חזקות, ולאחר שהרוח שוככת הם חוזרים ומזדקפים למלוא קומתם.
גמישות היא דבר נחוץ מאוד בחיים, וגם בפוליטיקה. אם לא תתגמש - תתפרק. תישבר.
השגיאה המרכזית של הליכוד ולווייניו הימניים, כשהחליטו להעביר את הרפורמה המשפטית, היתה בכך שלא הכינו תוכנית עם גמישות לשינויים. הודיעו: כזה ראה וקדש. התייחסו להצעות שלהם כאילו היו לפחות עשרת הדיברות. כל ניסיון של האופוזיציה ושל חברי כנסת בודדים מהקואליציה להציע הידברות והגעה להסכמה רחבה - נתקל בחזית סירוב. שר המשפטים יריב לוין הוביל את הליכוד ואת הימין, ובראשם רה"מ בנימין נתניהו, לתוך מבוך שבסיומו לא נותרה להם ברירה אלא לעצור וללכת לאחור. זה בדיוק הזמן לא להיכנע לתחושת כניעה, אלא להתגמש ולהביא תוכנית שינויים שתוצג בדיונים אצל הנשיא.
טעות נוספת היתה בהחלטה ללכת על כל הקופה. את כל החוקים בבת אחת, בבליץ חקיקה בלתי נתפס ובלתי נפסק. התנהלו כאילו מחר הם יורדים מהשלטון וחייבים לעשות הכל כאן ועכשיו. לו היו מכלכלים את מעשיהם בתבונה ומביאים כל חוק בנפרד ובפער זמנים - ייתכן שהיו מצליחים להעביר את רוב הרפורמה. ברגע שלא פעלו בחוכמה פוליטית, שנדרשת במקרים כאלו, עוררו עליהם את כל הזעם של הצד השני, ובדרך גם הפסידו את האמון של חלק מהליכוד הקלאסי הליברלי.
ועל כל אלו נוסף גם חוסר ההזדהות עם הפחד של אנשי המרכז־שמאל מכך שמשנים את פני המדינה. במקום להכיל אותם, להסביר בסבלנות, להידבר - בימין תקפו. אנרכיסטים היתה "המחמאה" שבה השתמשו נגדם. ומשלא עצרו ומשלא הבינו - הביאו עליהם את המחאה, שהלכה וצברה תאוצה מדי שבוע.
נשאלת השאלה: האם לאחר שנעצרו, ניתן כעת לשבת ולהגיע להבנות וליצירת חוקים שיביאו לשינוי הנחוץ - והוא נחוץ - במערכת המשפט?
אפשר וחייבים להגיע להבנות. חייבים לייצר חוזה חדש בין חלקי העם. מצד אחד לקבל את הכאב ואת החרדה של צד אחד, ומנגד - להבין שאחרי 75 שנות עצמאות נחוץ לרענן את המערכת.
אין גוף שלא זקוק לשינוי לאחר תקופה מסוימת. אין גוף שלא צריך להתאים את עצמו למציאות המשתנה, ובמקרה שלנו - להיות קשוב לקולות שעולים וטוענים שהם מרגישים שבית המשפט מתנשא עליהם ומנהל את המדינה מעל לראשיהן של הממשלה והכנסת.
גם אם זה לא מדויק, חובה להתייחס לדברים. זה דורש הקשבה, סבלנות, רצון לשמוע ורצון לעבד את השונה, ולהתקדם למשהו חדש שיהיה משותף ומקובל על כל הצדדים. לא חייבים לשאוף למאה אחוזי הסכמה. בואו נהיה גמישים ונסתפק גם ב־75 אחוזים, כמניין שנות המדינה. אם כל צד יתגמש ולא יעמוד זקוף ובטוח בעמדתו - ניתן להגיע להבנות ולנוסחים שיכולים להיות מקובלים על שני הצדדים.
בשביל זה צריך מנהיגות. צריך רוח טובה ורצון להמשיך את החיים המשותפים שלנו כאן ביחד.
חג הפסח בפתח - בואו ננסה. שבו ביחד, עד שנבוא אליכם ונאמר: רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של בראשית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו