מה השתנה בבית הנשיא?

עיני כולנו היו נשואות בשבועות המטורפים האחרונים למקום אחד: בית הנשיא.

מול הכאוס שמתחולל ברחובות, ומול אינטנסיביות החקיקה שמתרחשת במשכן הכנסת, נדמה היה שיש נשיא בירושלים.

נשיא שקול, אכפתי, שמבין את הצורך בשינוי אמיתי ומוכן להוביל אותו יד ביד עם נבחרי הציבור שבהם בחרנו.

כן, גם אני הקטנה, שנמנית עם מצביעי הקואליציה ומאוד שמחה על הכיוון של הרפורמה, נשאתי עיניי לנשיא. הנאום הראשון שלו היה מבטיח, מרענן, אחראי וענייני. ידיו, שרעדו תוך כדי דיבור, הראו לי שיש כוונת אמת.

קיוויתי שהוא יידע, בחוכמתו הפוליטית והאנושית, לבנות גשרים ולפתוח לבבות, להבין שבאמת יש פה ציבור עצום שמשווע לתיקון ולשינוי ולהביא לגישור נכון ואחראי. אבל משהו השתנה שם, ברחביה הירושלמית, בשבוע האחרון.

הנאום של הנשיא הרצוג בשבוע שעבר היה לא הגון, באופן שמתווך לא יכול להרשות לעצמו. הוא תקף את הקואליציה והיה מוטה באופן בולט לטובת האופוזיציה. אולי הנשיא נבהל מהמחאה, אולי הוא הבין על איזה צד מרוחה החמאה הפוליטית, אולי הוא חושב כבר על היום שאחרי הנשיאות, אני לא באמת יודעת. מה שאני כן יודעת זה שבשבוע שעבר, משהו באמון שנתנו בו, חבריי ואני - נשבר. כבר אז הנשיא אכזב ואיבד את אמוננו.

לא הופתעתי לכן, שהמתווה שהציג הוא מוטה, מעוות, מעקר את המהות עליה יצאנו למערכה, שובר כל תקווה לשינוי ותיקון. כל מאמצי הפשרה שהושקעו בשבועות האחרונים דינם לרדת לטימיון. הנשיא איננו מתווך הוגן, הוא הוכיח שהוא פשוט לא רלוונטי.

המתווה שהציג הוא לא פשרה, הוא כניעה מוחלטת לאופוזיציה ולמתנגדי השינוי והתיקון. לנבחרי הציבור שלנו פשוט אסור לקבל אותו. הם צריכים להגיד לכבוד נשיא המדינה: תודה רבה, אנחנו מוקירים את מאמציך, אבל יש לנו ציבור, יש לנו דרך, יש לנו אידאולוגיה. לא סתם יצאנו למערכה המסובכת והחשובה הזו, יש לה מהות. נבחרי הציבור שלנו יצטרכו לרכך את הרפורמה באופן חד צדדי, כי כך מצופה מקואליציה אחראית, ולעבור לחקיקה.

זוכרים את מתווה האו"ם של המסתננים? אותו מתווה כניעה שנתניהו אימץ אי־אז ב־2018? אז הימין התפוצץ ברשתות החברתיות בגל ענק, וראש הממשלה נתניהו נאלץ לוותר על המתווה שאימץ רגעים קודם לכן. זה קרה כי הימין הרגיש שמזלזלים בו, שדורכים עליו, שהוא נושא את עיניו לאנשים שהוא בחר והאמין שיביאו את הבשורה, והם נכנעים ומתפרקים כמו מגדל קלפים. זה בדיוק מה שיעמוד לפתחנו כעת.

הציבור שבחר בקואליציה, הציבור שרוצה שינוי ותיקון, הוא ציבור ענק. שהשקט העכשווי שלנו לא יבלבל את ראש הממשלה נתניהו, את נבחרי הציבור שלנו ואת הנשיא. זה שאנחנו לא שורפים את המדינה, לא אומר שאין לנו קול. זה שאנחנו לא חוסמים את נתב"ג ורודפים את ראש הממשלה עד ברלין ורומא, לא אומר שלא אכפת לנו. זה שאנחנו לא חוסמים כבישים, מבעירים מדורות, מוציאים עצומות סרבנות - לא אומר שאפשר לדרוך עלינו.

יצאנו לקלפי אחרי שנים שזעקנו בגרון ניחר לשינוי במערכת המשפט. יצאנו לקלפי לא רק בשביל הבשורה המשפטית, אבל בהחלט גם עבורה. כדי להוביל שינוי ימין אמיתי במשילות, בטיפול בטרור ובתחומים אחרים, צריך גם לתקן את העיוותים המשפטיים ולרסן את הטרללת המשפטית שצמחה לנו מתחת לאף. השר לוין וח"כ רוטמן הביאו בשורה אמיתית, בשורה של ממש.

גם אם צריך לתקן אותה ולעדן אותה, עיקריה הכרחיים. אסור לתת לנשיא המדינה למסמס את התיקון הנדרש, זו מכה שהציבור הלאומי לא יוכל לסבול. ולכן, שיח והסכמה רחבה הם דברים חשובים, אבל אסור להתפרק. כן להסכמה, ממש לא לכניעה.