כשמפגין פשוט רוצה להרשים

בין ענני העשן של מדורות המרד שהודלקו לאחרונה בשוחות הקרב על הדמוקרטיה בסמוך לקניון עזריאלי, ראוי להשמיע את קולו של המפגין הפשוט, שנפל בין כיסאות הדיסטופיה החשוכה שמדינת היהודים מאיימת ליפול אליה.

הקול הזה ראוי להישמע. לא מהזדהות עמוקה עם מטרות המחאה ועקרונותיה, אלא בשל המציאות הנבוכה והמשעשעת שבה נתקלים המשה או הדני או הדפנה או היעל, שמהלכים בדרכם עם דגל בידם בין ההמונים ברחוב קפלן בתל אביב.

אלו הם זמנים קיצוניים, בוודאי חושב לו המפגין. גם הוא רוצה לשאת את נס המרד, להתקומם, לבלוט כמי שעומד בפרץ ושם את האצבע האיתנה שתמנע את התמוטטות הסכר. אך אבוי, המפגין "הרגיל", האיש מהשורה, המאמין בכל ליבו בשמירה על הדמוקרטיה בצבעי כחול־לבן ובכובע טמבל, יתקשה למצוא נתיב אל ספר הזהב של הפרטיזנים הנלחמים בגל התהליכים המזכירים ימים אחרים טבולים באופל.

הוא יכול לנסות להתדפק על דלתות מנסחי המכתבים החרדתיים ומלאי הפאתוס, אך הדלת לא תיפתח. הוא הרי לא נושא תואר פרופסור, לא מתבשם מהיותו כלכלן בכיר או משפטן בעל רקורד מזהיר ושכר טרחה יוצא דופן. הוא מנהל חשבונות במשרד רואי חשבון, אולי בעל עסק קמעונאי קטן עד בינוני, או בכלל מנהל תפעול של רשת בתי קפה.

איש לא מתרשם מהעצומה של מנהלי העבודה באתרי בנייה, או ממכתבם קורע הלב והמודאג של טכנאי הרנטגן.

הוא גם חשב על הוצאת כספו מהארץ, מצבו לא רע במיוחד, כלומר תמיד יכול להיות גרוע יותר, אך ההוצאות והמס שייפלו עליו אם יזיז את כספו מסניף הבנק הוותיק שבו הוא מתנהל עלולים להפוך אותו ללקוח מוגבל, ולאסור את יציאתו מן הארץ.

בצר לו, אולי ינסה לפנות לקריאה לסרבנות - אך הוא אפילו לא סרן.

הנ"ל שירת כטבח, כמדריך טירונים, אולי כנהג רכבי תובלה או כסמל מבצעים בחיל הקשר.

מרי באדרת של סרבנות הוא כבוד השמור רק לטייסים, או לדמויות המוקפות בצללית הנזכרות בערגה בימים היפים שהיו כאן פעם, עם כל הכבוד לרב־סמל מתקדם איקס או לנגד שאיש לא יירתע אם יחדל מלהגיע לתפקידו "חסר החשיבות" כאחראי על חדר האוכל בבסיס בגודל ממוצע.

תקופה מבולבלת

גם הוא אולי מעוניין להתבטא בצורה חריפה ומפותלת על קרבות פנים אל פנים ועל גדרות תיל במרכזי ערים במסגרת מלחמת אחים מיוחלת, אך את המשבצת הזו תפסו אישים נכבדים שהיו פעם משהו, ועכשיו משלהבים אחרים בעודם עושים שימוש בתוארם לשעבר.

זוהי תקופה מבולבלת למפגין האקראי. הוא טוב לתמונות מרהיבות שצולמו מרחפן ולניפוק הערכות על מספרי מפגינים - לא יותר ולא פחות.

לחייך, מפגין עלום, שלא מחזיק בדרגות, לא משופע בממון, לא מספיק יוצא דופן כדי לזכות ב־15 דקות של תהילת המלחמה בדיקטטורה ולהיות מוצב בפרונט.עכשיו חייך לרחפן. לא יראו או ישמעו אותך בעיתון, אבל צילום יפה תמיד מביא כותרות.