ההצעה הפרוגרסיבית של אלמוג כהן

חבר הכנסת אלמוג כהן הגיש הצעה, שלפיה יש לחייב את צה"ל לגייס ליחידות הטכנולוגיות את בני הפריפריה באותו ההיקף שבו הם מתגייסים לצה"ל - 32%. בכך הוא מצטרף לשורה ארוכה של אנשים שבעיניהם לא מספיק שצה"ל יהיה הצבא הטוב ביותר במזרח התיכון, או שיידע להתמודד ביעילות עם איומים קיומיים מסוגים שונים - אלא שחובה עליו לענות על כל דרישות פוליטיקת הזהויות.

באותה המידה ניתן לטעון שלא ייתכן שאין בצבא היבשה ייצוג הולם של 51% נשים, או שבפורום מטכ"ל אין ולו להט"ב מוצהר אחד.זה נכון שבמדינה שבה יש גיוס חובה ומצב מלחמה מתמיד, אי אפשר להתעלם מיחסי צבא־חברה ומההשפעה המכריעה של השירות הצבאי (או היעדרו) על החיים שאחרי.

כל השאלות לגבי יחסי מרכז ופריפריה בצבא הן נכונות, כואבות ומוצדקות. היחידות הטכנולוגיות סוללות למשרתים בהן את הדרך לתעשיית ההייטק המבטיחה והמכניסה, ואילו הצבא ה"ירוק" לא מספק קיצורי דרך באזרחות. חוסר השוויון מעורר חוסר נוחות, במיוחד כשנחשפות בכל שנה עדויות על הקשר ההדוק מדי בין היישובים המבוססים ליחידות הטכנולוגיות.נתוני צה"ל שהתפרסמו בסוף 2022 מראים שכמעט 10% מהבנים המתגייסים מיישובים באשכול סוציו־אקונומי 10 מגיעים ליחידות הטכנולוגיות.

הבנים המגיעים מיישובים באשכול 1, לעומת זאת, מהווים פחות מרבע האחוז באותן היחידות - 0.22%. השאלה מחריפה כשמתייחסים למחקרים כמו זה שביצע פרופ' יגיל לוי, שמצא כי 78% מחללי צה"ל ביו"ש ובגבול עזה מאז 2005 היו בני הפריפריה. מול פערים כאלה, הצעת החוק של ח"כ כהן כמעט מתבקשת: למה לא לדרוש מצה"ל לתת לבני הפריפריה הזדמנות זהה לזו של חבריהם מהמרכז? למה להנציח את האי־שוויון?

יש כאן טעות. המציאות מקולקלת, אך לא צה"ל הוא שצריך לתקן אותה. צה"ל הוא לא גוף חינוכי ולא מוסד שיקומי, אלא הוא אמון על דבר אחד בלבד - ביטחון ישראל. השיקולים לקבלה לממר"ם או ל־8200 צריכים להיות זהים לשיקולי הקבלה לסיירת גולני או לקורס טיס: כשירות והתאמה. מדוע, אם כן, יש יותר צעירים מהרצליה וממודיעין שנמצאים כשירים ומתאימים, מאשר צעירים מרמלה ומכרמיאל?

כולנו מבינים שהכישרון והפוטנציאל נמצאים בכל מקום. משרד החינוך אף מתקצב תלמידים בפריפריה בסכום גבוה יותר מתלמידים במרכז. נתונים רשמיים של המשרד משנת תשע"ט מראים כיצד עולה התקציב לתלמיד ככל שבית הספר שייך לאשכול סוציו־אקונומי נמוך יותר: תלמיד בסביון מתוקצב ב־11,985 שקלים, ואילו תלמיד במצפה רמון - ביותר מפי שניים: 28,471 שקלים.

קצה הקרחון

אך תקצוב ממשלתי הוא קצה הקרחון; שלטון מקומי מבוסס, ובעיקר הורים שמסוגלים לאפשר לילדיהם יותר ממערכת החינוך, יוצרים את ההבדל.שוויון הזדמנויות בצה"ל הוא תולדה של שוויון הזדמנויות בחינוך. בתי ספר מצוינים, תחבורה נוחה מהפריפריה למרכז וחשיפה לטכנולוגיה מתקדמת בגיל צעיר - יעבדו יותר מכל חוק.

תוכניות חינוכיות רבות, ובראשן תוכנית "מגשימים" להכשרת נוער מצטיין בפריפריה, כבר מובילות את השינוי ביד רמה, אך הן טיפה בים. נכון, הורים "חזקים" תמיד יוכלו להעניק לילדיהם יותר, ותמיד יהיו הבדלי מעמדות כאלה ואחרים, אך אפשר רק לדמיין מה היינו משיגים אילו מערכת החינוך שלנו היתה מתגמלת מורים טובים, מעודדת מצוינות ומתאימה יותר לצורכי השוק הדינמיים של המאה ה־21.

עוצמה יהודית הבטיחה לא מזמן להסיר את הכבלים מעל לידיהם של חיילי צה"ל, ולהגן על חיילינו מפני כל יפי הנפש שלא רוצים לראות צבא חזק וקטלני. אך גם הצעתו של כהן דורשת מצה"ל להעדיף אג'נדה על פני שיקולים מבצעיים. במקום לכפות אג'נדה על צה"ל - עדיף לטפל במערכת החינוך. איך אמרו אצלכם פעם? תנו לצה"ל לנצח.