פולין? הונגריה? ההשוואה הרלוונטית היא ונצואלה!

לאחרונה עלו לכותרות השוואות בין ישראל לבין פולין והונגריה בנוגע לרפורמה שמקדמת הקואליציה הנוכחית. אך אני דווקא חושב (וחושש) שהמקרה בוונצואלה רלוונטי יותר עבורנו, אזרחי מדינת ישראל.

בניגוד לפולין ולהונגריה, בוונצואלה חלף מספיק זמן כדי לראות את ההשלכות ההרסניות של המשבר המוסדי שהחל לפני יותר משני עשורים, עם עלייתו של הוגו צ'אבס לנשיאות ב־1999, לאחר ניצחון מוחץ בבחירות.

לעומת פולין והונגריה, ונצואלה היתה מדינה בעלת מסורת דמוקרטית, עם שתי מפלגות מרכזיות שידעו להגיע לפשרות במשך חמישה עשורים. היא היתה מדינה מפותחת יחסית מבחינה כלכלית, בעיקר בזכות הנפט שברשותה, ויעד להגירה בתוך אמריקה הלטינית, ואף מאירופה. ונצואלה נחשבה בעולם מדינה מכובדת, ובעלת ברית של ארה"ב בהתמודדות עם אתגרי הביטחון של שכנותיה (קולומביה ואקוודור), שזכתה להשקעות ענק מתאגידים בינלאומיים בתחומי התשתיות והמסחר.

אך ונצואלה נקלעה בהדרגה למצב קטסטרופלי, לאחר שהמערכת הפוליטית התפרקה, הפרדת הרשויות הופרה, הכלכלה קרסה ודיכוי ההפגנות הותיר כאוס ברחובות. התל"ג לנפש ירד בשליש בשנים 1999-2021. כתוצאה מהסנקציות של הקהילה הבינלאומית, הפכה ונצואלה למדינה "מצורעת", ורוסיה, סין, קובה ואיראן תפסו את מקומן של ארה"ב ואירופה כבעלות בריתה. רוב החברות הרב־לאומיות והמשקיעים עזבו אותה מזמן. עקב עוני קיצוני וחוסר ביטחון אישי, יותר מ־4 מיליון אנשים היגרו מוונצואלה בעשור האחרון, וסקרים מראים שכ־%80 מהאוכלוסייה שואפים ללכת בעקבותיהם.

מה קרה בין לבין? ההנהגה העמיקה את הקיטוב בין ה"עם" ל"אליטות", תוך שהיא הצטיירה כהתגלמות היחידה של "רצון העם" במאבק זה. נכון, כל זה הגיע לאחר תקופה ארוכה של משברי ייצוג, אי־שוויון ואפליה שלא טופלו כראוי. אבל במקום לאחד מול האתגרים הללו, ממשלה לאומית־שמאלית "על מלא" החליטה לקדם מהפכה שתוביל ל"הכרעה".

בחוקה החדשה מ־1999 איבדו הרשויות השופטת והמחוקקת עצמאות וסמכויות. לאחר שהאיזונים והבלמים המשיכו להישחק בין 2002 ל־2006, ובעקבות רדיפת "שומרי הסף", הוסרו ההגבלות על בחירתו הבלתי מוגבלת של הנשיא ב־2009. המשבר המוסדי הוביל למשבר כלכלי, שהלך והחריף, ואיתו גם משבר המנהיגות לאחר מותו של צ'אבס ב־2013. משם המרחק לפירוק הקונגרס ב־2017 היה קצר, לאחר תבוסה בבחירות הפרלמנטריות וזיוף משאל־עם בחסות בית משפט עליון "מטעם". מאז, האנרכיה שולטת בוונצואלה.

אני חרד מהאפשרות שהמקרה של ונצואלה יתרחש גם כאן. עליתי ארצה מדרום אמריקה מתוך אמונה ציונית שכאן ביתי הלאומי, ותוך ידיעה שהמשימה של בניית חברת מופת מתקדמת בארץ חמדת אבות טרם הושלמה.

אנחנו לא ונצואלה, ואסור לנו לחזור על הטעויות שלה. עדיין לא מאוחר להפנים את מילותיו של הגאוצ'ו "מרטין פיירו" בשיר של חוסה הרננדז: "אחים היו מאוחדים, כי זו מהות החוק... כי אם ביניהם נלחמים, יטרפו אותם מרחוק".