כאשר הרכינו פניהם נבחרי ציבור חרדים בשעת נאומו של יו"ר הכנסת הנבחר, אמיר אוחנה שיזכה לימים טובים וארוכים, הם אולי הזדעזעו מהמהפכה שמתרחשת לנגד עיניהם, אבל אולי ראו הרבה קדימה: יו"ר הכנסת הוא אחד מ"שבעת סמלי השלטון" במדינת ישראל, לצידם של נשיא המדינה, ראש הממשלה, נשיא בית המשפט העליון, שר הביטחון, שר החוץ ויו"ר האופוזיציה.
יו"ר הכנסת הוא אחד מאותם נושאי חמישה תפקידים בודדים שזכאים להיקבר אחרי מותם בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, יחד עם בן/ת זוגו - אלא אם הזכאים בוחרים אחרת.
אוחנה הוא ההומו המוצהר הראשון בתפקיד, והמשמעות לחלקת גדולי האומה - ברורה.
אבל איך זה יכול להיות? שבועות ארוכים שבכל מקום מקפידים לספר לנו על ממשלת הימין־חרדים־חרד"לים שהולכת לקום פה, ובעוד רגע, ממש בעוד רגע, תתחיל לסמן להט"בים ולמנוע מהם טיפול רפואי או כניסה לבתי מלון.
איך אותם אנשים שהולכים לרדוף הומואים ולסביות הרימו ידם בעד הומו מוצהר לתפקיד ממלכתי כה בכיר?
התשובה לכך טמונה בהבנה של גודל המהפכה שחולל אמיר אוחנה. יש מי שחושבים שמהפכות צריכים לעשות בהרבה רעש ומאבקים, אבל לעיתים יש מהפכות שדווקא הדרך השקטה והפשוטה היא שעושה אותן.
העובדה שנציג בכיר של ישראל השנייה הוא הומו מוצהר שחי בזוגיות עם גבר ומגדל ילדים, וזה פשוט לא מרגש אף אחד ממצביעיו - לטוב ולרע - היא המהפכה הגדולה. ואוחנה, להזכירכם, לא נמצא בפוליטיקה כי איזה מנהיג החליט להנחית אותו לתפקיד, הוא במקום הזה לאחר שנבחר על ידי אלפי חברי ליכוד והגיע לצמרת הרשימה.
וכשנתניהו החליט למנות אותו לתפקיד הממלכתי, לאף אחד משותפיו לגוש הימני־שמרני לא הזיזה נטייתו המינית. שימו לב מי הצביעו בעד מינויו במליאת הכנסת - מעוז וסמוטריץ', בן גביר וסטרוק, גפני וגולדקנופף. אותם אנשים שלפני רגע סיפרו לנו שהם אוכלים להט"בים לארוחת בוקר ופשוט שונאי אדם. שב"ארץ נהדרת" הציגו לנו איזה "טיפול" הם הולכים לתת ללהט"בים.
כשמסעודה משדרות או ניסים מטבריה רואים את אמיר אוחנה - לא אכפת להם מנטייתו המינית אלא הרבה יותר מנטייתו הימנית. הם לא רואים בו להט"ב ותו לא, אלא רואים בו בן אדם. בן אדם שלם שיש בו מורכבויות כמו בכל אחד אחר. הוא ישראלי גאה (לא במובן הלהט"בי של המילה), הוא יהודי גאה, הוא ציוני גאה, הא מזרחי גאה, הוא הרבה מאוד דברים לפני שהוא גם פשוט גאה (כן במובן הלהט"בי). זה בסך הכל עוד מרכיב בשלם שהם אוהבים.
100 מצעדי גאווה בבאר שבע או בירושלים, ואלפי טופסי "הורה 1, הורה 2", לא יעשו את מה שעשה אוחנה עבור נער שגדל בפריפריה, שכל המנעד החברתי שלו שייך למה שמכונה ישראל השנייה, אך במקביל לכל זה הוא עצמו נמשך לגברים. הוא יכול להביט לעבר אוחנה ולדעת שזה בסדר - הוא יכול להיות הומו וימני, הומו ושמרן. ובעיקר לדעת שהנטייה המינית שלו היא עניינו האישי בלבד ואיננה צריכה להיות קשורה בהכרח לשק הערכים שהוא נושא על גבו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו