אנשי יהדות התורה מבקשים לעגן בהסכמים הקואליציוניים לימודי תנ"ך ותלמוד בבתי הספר הממלכתיים. זוהי יוזמה ברוכה. כאיש אקדמיה חילוני אני מברך עליה, אולם אליה וקוץ בה: הצעה זו עוסקת ב'מה' ושכחה את ה'מי'. שהרי מי אמור ללמד את התלמידים והתלמידות תנ"ך ותלמוד? מורות כמובן.
האם אנשי יהדות התורה טרחו לברר כמה סטודנטיות נרשמו בשנת הלימודים שהחלה לפני חודשיים למכללות להכשרת מורים ומורות? יתרה מכך, האם ביררו מתוך השיעור הכללי של הנרשמות מהו שיעורן של הנרשמות לחוגים תרבות ישראל ומורשתו, ספרות עברית ומקרא - אלו שאמורים להכשיר את המורות של מחר ללמד, בין היתר, גם קריאה בתלמוד? אם היו מבררים, היו נחשפים לתמונת מצב עגומה ומדאיגה. שנת הלימודים הנוכחית נחשבת לשנת בצורת במכללות להכשרת מורים ומורות. שנה שבה סטודנטים וסטודנטיות לא נרשמו לשנתון א'. כפועל יוצא, בעוד ארבע שנים יורגש מחסור חסר תקדים במורות ובגננות, ומערכת החינוך תגיע למצב של אי־ספיקה. יותר ויותר תלמידים יגיעו לבתי ספר לימים מקוצרים. בגנים הציבוריים גננת וסייעת ינסו לחנך 40 ילדים במקרה הטוב, ולספק לילדים הללו צרכים רגשיים וקוגניטיביים גם יחד.
מי שמתבונן בחוגים הדיסציפלינריים ההומניסטיים צופה בקטסטרופה: במקרה הרע, חוגים נסגרים ושנתונים אינם נפתחים. במקרה הטוב, נשיאי ונשיאות מכללות להכשרת מורים ומורות, שדואגים לשמירה על הגחלת הבוערת, גורמים למספר מועט של סטודנטיות בכל שנתון, שלומדות לשון, ספרות, תרבות ישראל ומקרא. במצב הזה, הבקשה לתגבר לימודי מקרא ותלמוד נעה בין אוטופיה לפנטזיה. כמו כן, לנוכח רמת האוריינות הנוכחית של תלמידי ישראל, שבמסגרתה התלמידים מתמודדים בקושי עם סיפור של סביון ליברכט, כיצד יתמודדו עם סוגיות תלמודיות? לימודי תלמוד מצריכים הכנה משמעותית וידע שפתי ותרבותי קודם. לא ניתן להנחיתם בלי תוכנית דידקטית סדורה.
לכן, אם אנשי יהדות התורה חפצים בשימורה של הזהות היהודית, שלא יסתפקו באמירות או בדרישות שלא ניתן לקיים. עליהם לעגן בהסכמים הקואליציוניים את עידוד הלימודים ההומניים באקדמיה הישראלית - הן באוניברסיטאות והן במכללות. כיצד ניתן לעשות זאת? כפי שנעשה במדינות רבות ברחבי העולם. במקצועות הללו תארים ראשונים ושניים ימומנו על ידי המדינה; תינתנה מלגות ללומדות. הבטחה לעבודה אין צורך לתת - המערכת צמאה למורות, והן תיקלטנה כבר בזמן לימודיהן. או אז, כשמילים ומעשים יתאחדו, נוכל לשאוף ללימודי תלמוד גם במערכת החינוך הממלכתית.
ואולי, על משקל דברי המהרש"א, "רבים מהלומדים באגדות אינן מדקדקים בכל זה בדברי חז"ל ואינן מבקשים לידע כל העניין על אמיתתו, רק להשמיע ברבים קולו כקול הסירים תחת הסיר", אנשי יהדות התורה רק ביקשו להשמיע רעש ולא באמת להנחיל לנו, החילונים, את התלמוד על נפלאותיו? אחרי הכל, לימוד מעמיק של התלמוד מפתח יותר מכל חשיבה ביקורתית, ערעור, תהייה ובחינה עצמית, שהם כידוע ערכי היסוד של החינוך הממלכתי הליברלי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו