לידיעת הממשלה החדשה: המשילות לפני הכול

השבוע הגיעה לתיבת המייל של "ישראל שלי" הודעה על עוד בית עסק במושב בדרום שהתחיל לשלם פרוטקשן מתוך ייאוש, אחרי שנשדד כמה פעמים. "תדעו שהמצב רק מחמיר", כתב בחור צעיר, "פורצים כאן למשקים באמצע היום וגונבים כלי עבודה וטרקטורונים. פרצו למחסן שלי באמצע היום, כשרק אמא היתה בבית, נזק של עשרות אלפי שקלים". זו היתה פנייה נואשת, אחת מני רבות, והזעקה עלתה מכל אות ואות. הפנייה נחתמה במשפט מהדהד: "אני מקווה שממשלת הימין על מלא, שהצבענו לה כולנו, תטפל בזה באמת".

הממשלה שתקום חייבת להציב את השבת המשילות כנושא הדגל. זו היתה אחת מהבטחות הבחירות הבולטות הן של הציונות הדתית והן של הליכוד, ושתיהן צריכות להפנים שזו משימה לאומית.

בשנים האחרונות מתרחש בישראל תהליך עקבי ומדאיג של התפוררות המשילות ואובדן שלטון החוק. ירי ואלימות, סחיטה באיומים ופרוטקשן, שוד מזוין ורצח הפכו עניין שגרתי במקומות רבים בארץ, בפרט בחברה הערבית. נשק לא חוקי זורם שם כמו מים, מחורר את הביטחון האישי, המשפחתי והקהילתי.

הפרות חוק פומביות מצולמות ומופצות ברשתות החברתיות, גניבות מבסיסי צה"ל ומשטחי אש, נסיעה פרועה בכבישי הארץ, הטרדות מילוליות ופיזיות כלפי עוברי אורח, וכמובן - טרור חקלאי שכולל גניבות והשחתה, שממרר לחקלאים את החיים.

המישור הנוסף של אובדן המשילות הוא ברמה האסטרטגית. לצד הפשיעה הגואה, אירועי שומר החומות אפשרו הצצה להתפתחותו של איום לאומי פנימי. אותה סכנה מבית, שחזרה לבעבע, עלולה להתפרץ בעת מלחמה מול אויב חיצוני ולהוות זירה פנימית נוספת על זו החיצונית. זה כבר קרה בהיקף מוגבל יחסית. לא הפערים החברתיים או הכלכליים עמדו בבסיס פרעות מאי 2021, אלא היסוד הלאומני המקצין בקרב חלק מערביי ישראל. בסוף, יש פה איום אסטרטגי על מדינת ישראל.

ואיום אסטרטגי בחירום - זולג לשגרה וליום־יום. חיכוכים והטרדות על רקע לאומני במקומות שונים בארץ מתרחשים גם בשגרה, ובעצימות גבוהה יותר מאז הפרעות. ההבחנה בין עבריינות לאומנית לעבריינות פלילית "רגילה" מיטשטשת.

בערים, במושבים, בקיבוצים, ביישובים, בכבישים, באתרי התיירות, בפארקים - אובדן המשילות מורגש ומחריב כל חלקה טובה.

הדבר הבסיסי שמדינה אמורה לספק לאזרחיה הוא ביטחון, והוא נמצא היום בשפל חסר תקדים. ללא ביטחון לא יהיה שגשוג כלכלי, לא תהיה פריחה חברתית, לא יהיו חוק וסדר. המשימה כפולה: חיזוק המשילות והשבת הביטחון בשגרה, ובניית מענה חד ומהיר להתמודדות עם חזית פנימית בחירום.

הפתרון הוא לא רק הוספת תקני שוטרים או הגדלת משכורותיהם, וגם לא הגמשת הוראות הפתיחה באש. זה חלק קטן מהפתרון. הפתרון חייב לכלול צוות בין־משרדי שיהווה צוות משימה. חייבים לרתום לצוות כזה גורמים ממשרד המשפטים, ממשרד הביטחון, ממשרד הפנים וכמובן - מהמשרד לביטחון הפנים, בשילוב ארגוני מודיעין וסיכול והעצמת המשטרה באופן נכון, לאחר שידוד המערכות שדרוש שם. מדובר במאמץ ממשלתי רב־זרועות, שהשר לביטחון הפנים הוא רק חלק ממנו. אם יעבוד לבד הוא לא יצליח במשימה, כי היא פשוט עמוקה וגדולה מדי.

בימיו האחרונים של בנט כראש ממשלה, הוא הכריז על הקמת המשמר הישראלי. הצהרה חשובה, שנתנה קריאת כיוון, אך נותרה ריקה לחלוטין מתקציבים ומהחלטות מערכתיות, כשאפילו החלטת ממשלה אין. מה יש שם? רצון, אחריות והרבה אנשים טובים. המשמר הלאומי שנבנה בתוך מג"ב זקוק ליציבות ולאופק, גם מדיני וגם תקציבי, תוך הבנה שהוא גוף חירום חיוני.

אחרי חמש מערכות בחירות, כבר שבענו מקמפיינים. ראש הממשלה הנכנס צריך להבין שעל זה הוא ייבחן. קודם כל - משילות.